מה עושים עם המיניות הבעייתית בסוף ההריון?

שלום רב, אני נשואה כ-11 שנה, ומאז ומתמיד היה הנושא המין בעייתי בינינו, עם תדירות שהולכת ופוחתת משבועיים לפעם בחודש וחצי חודשיים, למורת רוחו של בעלי. עד שלקחתי את עצמי בידיים לפני כשלוש שנים בשל משבר גדול ביחסים שעברנו והגדלתי משמעותית את התדירות לפעמיים שלוש בשבוע. אני כיום בשבוע 33 להריון 3, ומחודש שישי כל המנגנונים באגן הירכיים שלי התקלקלו להם. ממש, כל מה שיכול להתחרבש, אכן התחרבש- הפרשות בריח שאינו מזכיר שושנים, פטריות, דלקות, טחורים, ורידים גם ברגלים, וכל זה בנוסף לעייפות, כבדות וכאבי שרירים כאלה ואחרים בבטן. אבל הכי נורא זה עניין הדליות באיבר המין, שלא ידעתי שיש כזה דבר בכלל. זה החל בחודש שישי, ועד שהבנתי מה זה ולמה זה כואב לי ושיש קשר עם קיום יחסי מין, ואז עד שאזרתי אומץ להגיד לבעלי עברו חודש-חודש וחצי. בנתיים, הורדתי את תדירות וזמן קיום יחסי המין בפועל, למשהו מאוד מצומצם (קוויקי זה ארוך לצורך העניין). חוץ מזה גם כל הגוף שלי רגיש למגע יותר מדי. בפעם האחרונה שקיימנו יחסים, הייתה לפני שלושה שבועות, ואחר כך כאב לי ערב שלם. אז בעלי אמר לי שהוא לא רוצה לשכב איתי אם זה כך, ושנחכה לאחרי הלידה, כשכבר יהיה מותר (חודש וחצי אחר כך), ושגם אפשר לפצות יותר בדרכים אחרות (ידני, אורלי). אז אני משתדלת פעם בשבוע לפחות, וזה פעמים יוצא לי די טכני, כי הדבר האחרון שאני מרגישה זה סקסי עם כל מה שקורה לי. הוא אומר לי – אל תסמני עלי וי. אבל לא יכולה לעשות את זה סקסי או כאילו להיות בתוך זה כשאני ממש לא. וגם קשה לי ליזום באמצע השבוע, כי אני נופלת מתה מעייפות ב21:30-22:00. בקיצור, מה עושים?

היי, צר לי על מה שאת עוברת וזה נשמע אכן טכני כדי לספק את בעלך את בכלל לא נהנית. כפי שכתבת את גם לא מרגישה סקסית במצב הזה מה שמשפיע על המצב רוח וכו'. לדעתי את צריכה לפתור את הבעיות הרפואיות שלך קודם כל או לפחות את חלקן. פשוט פני לרופאים אין סיבה שתסבלי. בכל מקרה תזכרי שזו תקופה וזה יעבור אחרי ההריון. חשוב שבעלך יהיה מודע לבעיות שלך ולאיך שאת מרגישה בגלל זה שלא יחשוב שזה בגללו.