מתוסכל ומתוסכלת

אפרת שלום. השאלה שאני הולך לשאול, נשאלה כנראה רבות, אך כל עניין לגופו ובכל זאת החלטתי לרשום את השאלה שלי כאילו מעולם לא נשאלה. אני ואישתי נמצאים בזוגיות מעל ל-3 שנים ונשואים חצי שנה. אני בן 31 והיא בת 34 אישתי מאד מינית (חוותה הרבה יותר מערכות יחסים ממני באופן משמעותי) אני חשבתי את עצמי גם לבחור מאד מיני (אישיתי היא הבחורה השניה שלי סה"כ, כלומר כמעט ולא חוויתי מערכות יחסים והיא השניה שקיימתי איתה יחסי מין בחיי). אני מאד אוהב לקיים יחסי מין, אני מרגיש כשזה חסר לי ונהנה מהסקס כאשר הוא קורה. אבל... אני יכול גם לעבור שבוע שלם מבלי שזה יפריע לי. כלומר אני מודע לזה שלא קיימנו יחסי מין אבל אני יכול להמשיך הלאה בלא מפריע. מה שמעצים את זה, זה העובדה שאנחנו עדיין בתחילתו של קשר לפני ילדים.. כאשר יהיו ילדים, המצב רק יחמיר. אני ואישתי מאד מרוצים מהתפקוד של כל אחד מאיתנו. לי לוקח הרבה יותר זמן להטען אחרי קיום יחסי מין, אישתי רק מרגישה שהצורך גובר אחרי כל אקט. למשל, בממוצע לוקח לי יומיים עד שאני מרגיש שאני מוכן לקיים שוב יחסי מין. בהגדרה שלי למוכן, אני מתכוון שאני מרגיש מגורה. אם נרצה לעשות זאת יום אחרי יום, אני אצטרך שעות של פור-פליי וסרטים כדי להכנס למצב. כמובן, שזה מרגיש לי "לא גברי" מספיק כי אני לא עומד בציפיות, והדבר מכניס לסוג של חרדה שממנה קשה לצאת ובסוף התפקוד עצמו גם נפגם (לוקח פחות זמן מלהכין קפה). כמו שציינתי, לפני אישתי, שכבתי רק פעמיים עם אותה בחורה וזה היה בגיל 21.. עד גיל 29 שהכרתי את אישתי, לא היה כלום. כך שאני לא באמת מכיר את עצמי במצבים האלה ולא יודע לתת להם מענה הולם. מה לדעתך הבעיה - טעינה איטית מאד, יכולת לעבור תקופה ארוכה מבלי מפריע למרות המודעות לכך... תודה.