האם לספר?

שלום לך, אני שומעת מדברייך שאת מאד מתלבטת או מרגישה אשמה על הפנטזיות האישיות שך. פנטזיות הן בעצם שימוש בדמיון כדי ליצור "תסריטים אירוטיים" שגורמים לנו לעוררות או מדליקים אותנו. לאנשים רבים יש פנטזיות, שכמו הדמיון, הן יכולות להיות מאד רחוקות מהמציאות ולעיתים אפילו לא ברות ביצוע. הפנטזיות מעשירות את חיי המין שלנו ומגוונות אותם, אך יש פנטזיות שאין בכוונתנו כלל לממש. לדוגמא: נשים רבות יכולות לפנטז על אונס, אך אין להן כל רצון או כוונה לחוות אונס במציאות. יש זוגות שחולקים את הפנטזיות שלהם , לעיתים גם אם אין להם כוונה לממש אותם ויש זוגות שמעדיפים לא לחלוק אותן, או לחלוק רק חלק קטן מהפנטזיות שלהם. אחרי הכל, אין חוק הקובע כי עלינו לספר את כל שעולה במוחנו לבן הזוג... אני מניחה שכמו כל דבר אישי ופנימי שלנו, יש לנו כאן בחירה אם לשתף בכך את בן הזוג. וכאן זו אכן בחירה שלך. אני מניחה שלאור ההיכרות שלך אותו ואת מערכת התפיסות שלו את יכולה להניח איך הוא יגיב אם תחשפי בפניו את הפנטזיות המזוכיסטיות שלך. עם זאת , זיכרי שהן שלך וזו החלטתך אם , מתי ואיך לעשות זאת , כמו גם אולי לבחור לא לשתפו כלל. במידה ותחליטי כן לשתף אותו הייתי אולי מציעה לך לעשות זאת בהדרגה וכל פעם לחשוף חלק קטן שיהווה בפנייך בדיקה לעד כמה הוא פתוח לשמוע זאת. שוב, בחירה שלך ואין בכך כל רע, ואל תרגישי לא נעים אם את בוחרת לשמור דברים מסויימים לעצמך או אפילו כלל לא לספר.