שלום אפרת

שלום לך, מאד שמחה שאתה נעזר בפורום ומועשר ממנו, תודה לך. וכמובן שאשמח לענות לשאלתך. מה שאתה מתאר שחשת לאחר מות החתולה, הן תחושות של אבל. אנו יודעים כי כשאנו נפרדים ממישהו אהוב, זו יכולה להיות כל סוג של פרידה או מוות , אנו חווים מספר שלבים של אבל. שלב 1- הכחשה ובידוד:"זה לא יכול להיות" שלב 2-כעס: "למה דווקא לי?" שלב 3-מיקוח: "אני אעשה הכול, רק תן לי עוד זמן..." שלב 4-דיכאון: "הכול חסר טעם עכשיו, בשביל מה לטרוח? בשביל מה לחיות?" שלב 5-קבלה והשלמה. אנו יכולים להיות באבל על אובדן בני אדם קרובים, אך שמעתי על מקרים של אנשים שהיו מאד קשורים לכלבים או חתולים שגדלו בביתם ואף הם חוו את שלבי האבל כמו על בן אדם קרוב. נשמע לפי טווח הזמן שעבר שאתה היום בתהליך של דכאון ועצב שהוא תהליך טבעי ונורמאלי לאחר אובדן . הבעיה מתחילה אם תהליך זה נמשך מעל שלושה חודשים עד חצי שנה. אז ייתכן ושווה לבדוק אצל גורמים מקצועיים את נושא הדכאון ואולי אפילו לטפל בו תרופתית או נפשית. אני מניחה שהעצב שאתה חש הוא אך טבעי אם היית כל כך קשור לחתולה שאהבת ומקווה שתהיה פחות מודאג ממנו ותקבל אותו כעוד שלב בפרידה שאחר כך יהפוך לקבלה והשלמה עם מותה. מקווה שעזרתי, אפרת.