רע

שלום, אני בת 24,אף פעם לא הוגדרתי כבולמית או אנורקסית,הייתי משקל 98 והיום אני שוקלת 59,לא הקאתי מעולם. בכדי לרזות-תמיד היה גבול שידעתי שלא אחצה אותו,אבל המחשבות וכמות הזמן אותו אני מקדישה לאיך אני נראית והאם אני שמנה עכשיו ואיך נראיתי לפני חצי שעה? וההיא כמוני או יותר ממני? זו התעסקות 24/7,אפילו הלילה אם אני מתעוררת,יש בי מועקה ואחרי כמה שניות אני נזכרת איך אני נראית ומה אכלתי לארוחת ערב ולא מצליחה להרדם עד שקמה להסתכל במראה. הייתי בטיפול אחרי שלא אכלתי שבוע. היה לי התקף חרדה באיזו שבת אחת וכמה ימים אחרי התחלתי טיפול פסיכולוגי,האמנם,מצאתי עצמי משקרת שוב ושוב ושוב למטפלת,לא מצליחה לספר בשום אופן מי אני ומה באמת אני עושה. אחרי שעזבתי אותה ניסיתי מישהי אחרת,אבל השקרים חזרו על עצמם. אפילו שקרים שלא קשורים כלל למשקל,פשוט המצאתי המון דברים,בכדי למלא את החלל שאמור להתמלא בדיבורים על הפרעת האכילה וכל מה שמסביבה. שוב הפסקתי טיפול. אני אובדת עצות,לא מצליחה להבין איך כל זה יפסק,אם גם כשאני נשבעת לעצמי לא לשקר בטיפול,זה קורה ללא שליטה,חשוב לי לציין שאני לא משקרת באופן יוצא דופן מחוץ לטיפול. אמרתי למטפלת החדשה שכבר עזבתי אותה,שבשאר הטיפולים שיקרתי,ואפילו שהיא ידעה את זה,שיקרתי לה ולא הצליחה לעלות עלי והרגשתי שאין טעם לשלם כל כך הרבה כשאני לא מדברת על המציאות בה אני חיה. אני לא מבינה מה הדרך הבאה בה אני יכולה לצעוד אל עבר הבריאות,למקום שאוכל לראות את עצמי במראה ולחשוב שזה בסדר. אשמח לעצה/פיתרון/תגובה... תודה.