סירוב מוחלט לטיפול בה״א
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה
שלום רב, בתי בת 16.3. תאומה זהה. בבסיסה מאוד מאוד רזה (נולדה באחוזון 5). לפני כחודשיים שמתי לב לשינויים בהרגלי התזונה שלה (התעסקות ממושכת עם מזון במטבח, הימנעות מהמון מאכלים, הכנת אוכל לאחרים, הכחשת רעב, הימנעות מאכילה בחברתנו, שתיית מים בכמויות גדולות וכד׳). היה נדמה לי שירדה במשקל עוד יותר. היא החלה ללבוש 2 שכבות כך שלא תמיד קל לראות אבל נדמה שהפכה שדופה יותר ממזה שהיתה. ללא ספק, יש צמצום משמעותי באכילה. אחרי התערבות שלי (אסרתי עליה לשתות מים, לעשות ספורט...) היא אומנם אוכלת יותר (משקה חלבונים בבוקר במקום תה ירוק... סלט עם ביצים ואבוקדו וטחינה ולא רק חסה וירקות) וכד׳. אל בוודאי שאינה מקבלת כל מה שצריכה. משקלה - 46 קג׳. גובה - 168. אחוזון 2 במדד BMI. היא מסרבת בתוקף לטיפול. ובכל פעם שהאפשרות הזו מועלית היא נהיית תוקפנית, ואגרסיבית. מכה אותנו, בועטת, צועקת, משתוללת, נושכת. אנחנו ממש סובלים. חוששים לבריאותה מחד, ויודעים שחייבת טיפול, ומאידך, לא יודעים מה לעשות עם ההתפרצויות האלימות האלה. היא מכחישה באופן מוחלט שיש לה הפרעת אכילה. ומסרבת להגיע לטיפול. לעניות דעתי גם המחזור פסק אף שהיא טוענת שלא. מכוון ששיתוף פעולה הינו חלק חשוב בהחלמה - איננו יודעים כיצד להביאה לטיפול נגד רצונה והאם יש בכלל טעם. (היינו בפגישה אחת במרפאת אכילה אחרי איומים מצידי באשפוזה, והיא בקושי שיתפה פעולה... ולא סיימנו את פגישת האינטייק עם הפסיכאטר כי היא מסרבת לפגוש פסיכיאטר, והם לא מטפלים בלי פגישת כל אנשי הצוות). איך אפשר לעזור לה להגיע לטיפול ?? כשהנושא מועלה - היא ממש הופכת לאגרסיבית. מסרבת וחוזרת כמו מנטרה שהיא לא תגיע למרפאה הזו שוב. (היתה פעם אחת בפגישה עם רופאת ילדים ודיאטנית, ולא שיתפה פעולה). היא הסכימה להגיע לדיאטנית פרטית שלא מתמחה בהפרעות אכילה, ובייעוץ מקוון (כי לטענתה אין לה הפרעות אכילה), אבל כל אנשי המקצוע עמם שוחחנו מתנגדים לכך. ומציעים אף אשפוז כפוי, אם לא תסכים. מה עושים ?? עדיף אשפוז כפוי על פני דיאטנית ?? לא יודעים איך לסייע לה. מרגישים שהיא במצוקה נפשית מאוד מאוד גדולה, בעיקר מהלחץ שלי להגיע לטיפול. ובכלל.
שלום, מטיבציה לטיפול ושיתוף פעולה מצד המטופל.ת הם בהחלט חשובים ומשמעותיים לתהליך הטיפול. עם זאת, בעיקר בגילאים האלה, מאד שכיחות הכחשה של הבעיה והתנגדות לטיפול. אם אכן תגיעו למצב פיזיולוגי בעייתי- כדאי לשקול אשפוז כפוי (שווה לברר את התהליך כבר עכשיו כיוון שזה לא כלכך פשוט, וגם לקחת בחשבון שבדר"כ יש תורי המתנה משמעותיים במחלקות האשפוז בבתי החולים). עצתי הראשונה לך כאמא- נסי לדבר על ליבה(!)- לא על המשקל, הנראות, האוכל, הבישול, הבגדים וכד', אלא על מצב הרוח שלה, התפקוד שלה (מניחה למשל שהיא פחות רוצה/ נהנית ממפגש עם חברות?), ההתנהגויות.. ז"א- לדבר אליה ולא להפרעת האכילה שהיא סובלת ממנה (וכנראה מנהלת אותה כרגע). אני מאמינה שמתוך שיח כזה, תוכלי להגיע לליבה ואולי משם היא תיענה לקלת עזרה. כשמטפל מומחה בהפרעות אכילה (!!) יפגוש אותה- הוא יוכל לעזור משם בהפחתת ההתנגדות והגברת הרצון לטיפול. במידה והנ"ל לוקח זמן/ לא עובד- תמיד אפשר לפנות להדרכת הורים בה תוכלו לקבל עזרה יותר ספציפית למקרה שלכם. לעיתים קרובות צעדים ולו קטנים שאתם כהורים תעשו יכולים לחולל שינוי קטן או גדול במצבה של בתכם.