יותר קל להיות רעבה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה
הייתה לי תקופה נורא ארוכה שהייתי בטוחה שאני שמנה , התקופה הזאת חוזרת אלי . אני שמה לב לכל קצת שומן בגוף שלי , שאני אוכלת אני מרגישה בהמה מגעילה ולא נשית , שאני רעבה אני מרגישה גאה בעצמי שהצלחתי לא לאכול . בגלל שכבר הייתי בזה אני יודעת שזה טוב לי לשתף אז סיפרתי לחבר שלי אבל אנחנו לא מוצאים פיתרון . אני עוקבת אחרי כל פירור שאני אוכלת באופן אובססיבי ואני אוכלת ביום 350 קלוריות . לא משנה כמה יגידו לי וכמה אני אגיד לעצמי שאני רזה עד שאני לא אראה לפחות 35 על המשקל אני לא יהיה מרוצה מעצמי , זאת תחושת אכזבה עצמית קבועה . אני מעדיפה להתעלף ולהגיע לבית חולים מלאכול השאלה שלי זה אם יש מקום שיעזור לי לעזוב את החשיבה הזאת אחת ולתמיד ? איך אני מעודדת את חבר שלי שמרגיש רע כי הוא חושב שאני סובלת ? וזה אנורקסיה ?
שלום, זה בהחלט נשמע לא טוב ואולי כמו הפרעת אכילה.. ויש לי חדשות עצובות- מי שסובל/ת מהפרעת אכילה- גם כשמגיע/ה למשקל שמציב לעצמו כיעד, במקרה שלך 35 ק"ג- לא באמת מצליח להרגיש מרוצה מעצמו.. הפרעת האכילה היא הפרעה תובענית וקשה, ולא משנה לאיזה הישג מגיעים- היא תמיד תרצה עוד ועוד.. חוסר שביעות הרצון הוא עמוק ופנימי ורק מושלך על הגוף. אני מבינה מאד את החבר שלך שדואג לך מאד.. לא רק מי שסובל מהפרעת אכילה סובל- גם הסובבים אותו, אלה שדואגים ואוהבים מישהו ורואים איך הוא מזיק ופוגע בעצמו כל כך.. מכיוון שהמקום הזה כבר מוכר לך- נסי להיזכר מה עזר בזמנו לסייע לעצמך כדי לצאת ממנו, ובאם אין לך את הכוחות לעשות זאת לבד- פני לעזרה.. בהצלחה, קרן בלומנטל-יניר מטפלת באמנות.
מנהלי פורום הפרעות אכילה
