עזרה דחופה

שלום, מצבה של חברתך באמת מעורר דאגה, ואין ספק כי היא זקוקה לעזרה. בהיעדר יכולת לגייס משפחה או מסגרת (בית ספר/ צבא/ מקום עבודה) כל שנותר לך לעשות זה לשקף לה כח-ב-ר-ה את מה שת רואה ואת הדאגה שלך. חשוב במקרים כאלה לא להפוך להיות מטפלים של החברים (וזה קשה..). כמו כן- לא להיכנס לדיבור, בטח שלא למאבקים, על אוכל, ספורט, משקל וכו'. דיבור כזה בדר"כ מלבה את ההתעסקות החולה ולא תורם לה. במקביל- הייתי ממשיכה במקומך לצפות ממנה להתנהגות חברית שהייתה ביניכן טרום כניסתה למצב הקשה הנוכחי. לא לוותר על שיחות, מפגשים, תמיכה וכו/.. וכשהיא מתקשה ב"מילוי תפקידה"- להראות לה שמפרידה ביניכן הפרעת האכילה ולא מאפשרת לה להיות החברה שאת רוצה שתהיה עבורך, ולהיפך.. מקווה שהיא תמצא את הדרך לעזור לעצמה בבוא העת, כשתהיה מוכנה לכך (זה בדר"כ קורה כשהסבל הנגרם כתוצאה מהפרעת האכילה הוא גדול מדיי..). בהצלחה, קרן בלומנטל-יניר, מטפלת באמנות.