לא בטוח "הפרעה"

הי...אני בת 42 כל השנים נאבקתי בדיאטות על מנת לרדת במשקל, עליתי וירדתי, מעולם לא נשארתי במשקל שהורדתי תמיד העלתי מייד הכל. לאחר טיפול אצל פסיכולוגית קלינית בכלל בנושא אחר לגמריי התחלתי להבין שיש קשר רגשי גם לאכילה.(אוכלת כשרע) הייתי פעם אצל דיאטנית ואני לא אוהבת מסגרות בכלל רק כשאני קובעת איך ומה לאכול. בשנה האחרונה הורדתי כ25% ממשקל גופי משהו כמו 20 קילו.ללא תמיכה בשומרי משקל או עזרה כל שהיא, יש לציין שהורדתי עם אכילה נכונה ולא דרסטי, אני פוחדת לעלות שוב אבל רוצה עוד לרדת למרות שהגעתי למשקל תקין אבל הכי גבוה בתקין ורוצה עוד לרדת...אבל לא בטוחה כבר כלומר רוצה לשמר על הקיים אך אני יודעת רק להוריד ולא לשמר :( וחוץ מזה מרגישה עדיין שמנה...הפסקתי לרדת בחודשיים אחרונים למרות שהמשכתי בדיאטה רגיל, אני רוצה לרדת עוד, מרגישה שמנה, אני לא אנורקסית לא הייתי ולא אהיה אבל נמאס לי מדיאטות יויו אבל אני רוצה להיות רזה :( עדיין מרגישה שלעולם לא אוכל להרזות ממש...ספורט ואוכל דיאטתי כל החיים זה מייאש אותי...וכך אני נשארת באותו משקל אולי אבל זה מדכא, האם כל חיי אצטרך דיאטה כזו? השבוע התחלתי להוריד פחמימות לגמרי מהתפריט כדי לרדת עוד... האם זה יפגע במשהו? ולא רוצה להיות אנורקסית או להקיא וכו'..רק לרדת ולהראות נורמלי...מרגישה שמנה, האם לחזור לטיפול פסיכולוגי ולדון שוב בסוג האכילה או שמתאים טיפול אחר?מרגישה קצת אבודה. תודה

תודה על התשובה הכל כך מבינה ומכילה...אכן מתסכל שהמשקל נעצר בנקודה מסויימת וזוהי נקודת הנוחות שלו ואכן קשה להשלים עם זה. אחשוב על כך ואנסה בטיפול. מבנה הגוף שלי מלא ופנים עגולים זה קצת מעציב פתאום, כנראה אני צריכה לעשות עבודת השלמה עם מה שיש...לא רוצה לפגוע בי חלילה...מתסכל אך מובן, תודה