בקשה לסיוע בהקדם

דיון מתוך פורום  הפרעות אכילה

17/09/2015 | 00:33 | מאת: שחר

שלום, אני אחות גדולה (מעליי 2 אחיות גדולות ואח גדול שכולם מתגוררים מחוץ לבית מלבדי) לאחות קטנה, בגירה מעל 20. אחותי בתקופה של השנה וחצי האחרונות החלה בתהליך הרזייה. בתחילה אכלה דיי מאוזן ושילבה ספורט. בהמשך, הגדירה יעדי משקל נמוכים יותר ויותר וצמצמה עד מאוד את התזונה שלה. כיום נמנעת לחלוטין, מה שמאוד מאוד מדאיג אותי, מ: שמן, סוכר, מלח, פחמימות (מלבד אולי מנה 1 של דגנים ומנה 1 של פרי- אולי). אינה אוכלת מוצרים תעשייתיים, כך שאין לה בכלל מקור לנתרן ובמקביל היא שותה המון מים- מעל ל3 ליטר ביום, כדי לסתום את הרעב. בנוסף, היא טוענת שיש לה עצירות ונוטלת סיבים תזונתיים מקופסא, כדורים טבעיים מהסופר פארם לטיפול בעצירות וכן קנתה מגנזיום נוזלי לאחרונה. השתמשה גם בחוקן מספר פעמים. המצב שלה מלווה בדיכאון והסתגרות. מדי פעם היא יוצאת מחדרה ובעיקר חוזרת על הטענה שרוצה לצאת מהבית וזה מה שיטיב עם מצבה. לרוב היא מכחישה שיש לה בעיית אכילה ואומרת בעוקצנות -ימותו הקנאים (על כך שרזתה), כאשר פעם אחת שמעתי ממנה באופן ברור שמודעת לבעיית האכילה שלה. 2 רופאים פסיכיאטריים עשו לה אבחון בפגישה 1 (כל אחד בנפרד) וקבעו כי יש לה הפרעת מאניה-דיפרסיה בעוצמה מתונה. הם התעלמו לחלוטין מהמרכיב של האכילה- כאשר ברור לי שיתכן שיש קשר (ולפעמים לא יודעים מה הביצה ומה התרנגולת). בשורה התחתונה- אני מאוד מודאגת ממצבה ומכך שההורים שלי פאסיביים בטיפול בה. אבי מכחיש ומתקשה להתמודד עם האמת...לעיתים הוא מודה שיש לבתו קשיים נפשיים והיא צריכה טיפול. אימי עייפה מאוד (מהחיים באיזשהו מקום) ומתוסכלת מכך שאחותי מלאת כעס עליה ולא מוכנה להחליף איתה מילה. אני חוששת שמצבה של אחותי ידרדר מאוד ורק אז ההורים שלי יתעוררו. אני כבר לא יודעת מה אני יכולה לעשות עבורה כאחות גדולה? כל האחים מיודעים לכך שיש לה קשיים. אחת האחיות הגדולות קצת לקחה על עצמה יותר לדאוג לה, אבל אני חוששת שהיא לא מבינה את חומרת מצבה של אחותי והיא נותנת לזמן לעשות את שלו- לעשות דברים לא טובים. אני מעוניינת לקבל הפנייה למטפל שיכול להציע הדרכה הורית להוריי/לאימי שמתמחה בטיפול במצב כזה בייחוד שהילד הינו בגיר. זה נורא מתסכל, חוסר אונים. יש לציין שאחותי מבטאת גם תנודתיות ביחס כלפיי, בפעם האחרונה סירבה לשוחח איתי מספר ימים רבים, כיוון שלא יכולתי להסיעה לבית מבית אחותי שמחוץ לעיר מגורינו. אני כל כך מזועזעת מהמצב הנוכחי, בעבר חנכתי מישהי מקסימה שחלתה באנורקסיה, תודה לאל עברה תהליך ארוך מאוד, אבל היא במקום אחר. ופתאום זה קורה לי בתוך הבית והתחושה קשה מאוד. תודה על העזרה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, מהתיאור שלך נשמע שאחותך אכן מתמודדת עם הפרעת אכילה די חמורה. נורא קשה להיות נוכחים לכרסום של המחלה הזו באנשים הקרובים לנו כשהם בהכחשה וחוסר יכולת (שנראית כמו חוסר רצון) לעזור לעצמם. חשוב לציין שאחד הקריטריונים החשובים להחלמה- היא המוטיבציה של האדם להצליח בכך. כל עוד אין שיתוף פעולה- היכולת לעזור תהיה חלקית בלבד (לכן, אגב, גם במחלקות אשפוז של הפרעות אכילה- נדרשים הסכמה ורצון של המטופלים לתהליך). במצבים קיצוניים של דאגה ממשית מהמצב הפיזיולוגי או הנפשי- יש אפשרות להפעיל פסיכיאטר מחוזי/ בית משפט שיחייב התערבות. לפני האופציה האחרונה הזו- חשוב באמת לגייס את הסובבים את אחותך, ואת בני המשפחה שתיארת כדי לנסות לגבש עמדה זהה, כזו שמביעה אמפתיה למצבה ורצון לסייע לה. אולי זו תהיה התחלה... אפשר כמובן גם לפנות לייעוץ/ הדרכת הורים- אבל מן הסתם יש צורך בנכונותם לכך. כשהם יביעו נכונות- חשוב לפנות לאיש מקצוע שמתמחה בהפרעות אכילה (אוכל לעזור במציאת מטפל בהתאם לאזור המגורים שלכם אם תפני אליי טלפונית). בהצלחה, קרן בלומנטל יניר, מטפלת באמנות ופסיכותרפיסטית.

מנהלי פורום הפרעות אכילה