הפרעות אכילה אצל חברה

שלום, חברה ממש טובה שלי מאוד מדאיגה אותי. לפני כמה שבועות היא סיפרה לי שהיא התחילה להקיא כדי להרזות.אני יודעת שבמשך השנים היא לא תמיד הייתה מרוצה מהגוף שלה ,היא טוענת שהיא שמנה ושהיא מנסה לא לאכול כל היום אולי רק משהו ממש קטן, תמיד אמרתי לה שהיא נראית מעולה והיא בכלל לא צריכה להרזות אבל אם זה ממש מפריע לה אז שתעשה ריצות,חדר כושר ותאכל נכון. אז כמו שאמרתי היא סיפרה לי שהיא התחילה להקיא כדי להרזות מהר והיא גם כמעט לא אוכלת כל היום, והיא ממש שמחה מזה שעכשיו רואים לה את העצמות בבטן. אני מנסה להסביר לה שזה לא בריא ושהיא ממש לא צריכה להרזות ואם היא כבר רוצה להרזות יש דרכים אחרות להרזות בלי להקיא, היא אומרת שזה כבר משהו שהיא לא שולטת בו והיא לא רוצה את זה, אבל מצד שני היא אומרת שהיא ממש שמחה שהיא ממש ירדה במשקל כל כך מהר, והיא אומרת שההקאות כבר באות לה בטבעי והיא לא מצליחה לא להקיא כשיש לה את הדחף, אמרתי שיש טיפולים וכדאי להפסיק את זה כל עוד זה לא הדרדר לגמרי. היא בת 17 וחצי לפני צבא, התפקיד הצבאי מאוד חשוב לה, היא רוצה להיות במודיעין ויש לה סיכוי גבוה להגיע לשם, והיא אומרת שלא יהיה לה שום סיכוי להתקבל למודיעין או לתפקיד טוב אחר אם ידעו שהיא הייתה בטיפול פסיכולוגי, אני לא יודעת אם זה באמת ככה אבל בכל זאת אמרתי לה שזה ממש לא נחשב. שאלתי אותה אם היא מוכנה לסכן ולהקריב את הבריאות שלה כדי להגיע למודיעין, היא ענתה לי שהיא מוכנה לסכן הכל חוץ מחבר שלה, המשפחה וממני (אני החברה הכי טובה שלה) כדי להיות במודיעין. ההורים שלה וחבר שלה יודעים שהיא מקיאה אבל אני לא יודעת מה הם מתכוונים לעשות לגבי זה. היא לא מבקרת רק את עצמה אלא גם את הסביבה, כלומר אם אנחנו עוברות ברחוב היא מסתכלת על בחורות ואומרת מה לא יפה בכל אחת. אותי העניין של המשקל לא כל כך מעניין ולא מזיז לי אם אני עולה בקילו או אם גודלת לי קצת בטן, אבל חברה שלי ישר מעירה לי על זה ואומרת שאני חייבת להרזות. אני ממש מודאגת ממנה ואני רוצה לעזור לה אבל אני לא יודעת איך, יש אולי משהו שאני יכולה לדבר איתה עליו כדי לשנות את דעתה על המשקל ועל הדימוי גוף הנמוך שלה? היא ממש לא רוצה ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר ומצד אחד אני לא רוצה לכפות את זה עליה אבל מצד שני אם היא לא תשנה את דעתה ואת ההרגל שלה אני אצטרך לפנות להורים שלה ולהגיד להם שזה הפך להיות בעיה של ממש בצריך לטפל בה. יש אולי תחומים או נושאים מסויימים שאני יכולה לדבר עליהם איתה? אני אבדוק אותם באינטרנט פשוט באמת אין לי מושג מה לעשות. אני מצטערת על ההודעה הארוכה, אבל אני ממש דואגת ולא יודעת לאן לפנות..

אין ספק שהתגובה שלך החזירה אותי אחורה כמה שנים ספורות. אך אני-בניגוד אלייך. הייתי החברה- זאת שסבלה מהפרעות האכילה. ראיתי לא פעם, את החברה הטובה שלי, מתחבטת, מה לעשות, כיצד לפעול? ראיתי שכואב לה. ראיתי שהיא רוצה לעזור-ולא יודעת איך. אבל לא יכולתי להפסיק... או שאולי לא רציתי.. לשאלתך:מה לעשות? יש הרבה- קודם כל טיפול הן תזונתי והן נפשי. יש המון מסגרות אחרי הצהריים, טיפול פסיכולוגי פרטי, דיאטניות של קופות חולים- וכולם כמובן שומרים על חיסיון מטופל.. תיראי, אין ספק שצבא זהו שלב מאוד חשוב בחיים.וכולם רוצים להגיע לתפקידים נחשקים כאלה או אחרים. ביחוד הצעירים- שמאמינים, ובצדק, שהעולם שלהם. אבל חייב להיכנס לפרופרציות ולדעת כי צבא זה רק שנתיים- ויש חיים מעבר. ארוכים הרבה יותר. וככל שהזמן עובר,והימים הופכים לשנים. היציאה מהמקום הזה נעשית קשה פי כמה. אי אפשר להקל ראש ואסור להתעלם.. הצעד צריך להיעשות עכשיו. ואין ספק, שהדבר הראשון שיש לה הוא את.. לכל שאלה, או התלבטות נוספת,את יותר ממוזמנת לשלוח מייל [email protected] יום טוב, ספיר.