אכילה למה?

שלום, אני מרגישה ריקנות עצומה בחיים שלי, שחיי חסרי טעם ותכלית. כל יום עובר עליי בתחושות לא נעימות של מיאוס וייאוש. אני מרגישה סתם אצלי. הבעיה היא שהפעם היחידה שאני מצליחה להסיט את התחושות האלה מהמרכז היא כשאני חושבת על אוכל. בכל יום, כשאני חושבת על אכילה של דבר טעים כלשהו, שיכול להיות כל דבר כמו פיצות, שאוורמה, ממתקים, שוקולדים, אני מרגישה יותר טוב. ובאמת, כשאני אוכלת, אני מרגישה מעין רוגע כזה. הבעיה היא שאני כל הזמן אוכלת, לא מסוגלת להפסיק. ואם אין לי משהו טעים, אני אוכל כל דבר שיש. אחר כך כמובן שיש לי רגשות אשם, ואני מתייסרת יותר שאני אשמין מכל הדברים האלה, אולם אינני יכולה להפסיק לאכול. אני תמיד מוותרת לעצמי. מה אוכל לעשות בעניין? מה זה בכלל? האם זו הפרעת אכילה כלשהי? אשמח באמת לתשובה, תודה

המקום של הריקנות נובע לא פעם מחוסר תעסוקה. מחששות.. מלבטים ומהחלטות קשות שצריכות להיעשות.. המקום שאת מכניסה את עצמך אליו הוא לא בריא. והוא ישפיע/משפיע ביום יום. בחברה שאת מסתובבת איתה.. במשפחה, בעבודה. הייתי ממליצה לך מאוד לקחת תחביב חדש.אני אישית למדתי קפוארה, וכן צלילה.. גם התנדבות פעם בשבוע יכולה להיות פתרון מצויין. אני יודעת שזה נשמע מוזר. וזה בטח הדבר האחרון שחשבת שיגידו לך. אבל לפעמים- שינוי האווירה, היכרות עם אנשים חדשים, לימוד נוסף..עושה מאוד טוב על הלב.. מניסיון אישי, שמילאתי את היום בהנאות כאלה או אחרות- פחות ופחות מצאתי זמן להתעסק סביב האוכל.. מוזמנת לכל התלבטות נוספת לפנות אליי בפרטי במייל [email protected] ספיר.