אפרופו שאלתה של אורלי
דיון מתוך פורום רפואה ומשפט
אני שואל את עצמי - האם התקנות של משרד הבריאות בנודע לצד שלישי - עומדות עדיין בפסקת ההגבלה - למטרה ראוייה.
על אילו תקנות אתה מדבר? כיום, רופאי מחוז ומנהלי מרכזי איידס, מהססים מאד, אולי בצדק ואולי לאלהפעיל את סמכותם מכוח פקודת בריאות העם בדבר מחלות מידבקות. הם רוצים להוועץ בועדת אתיקה, שהנושא בסמכותה לפי חוק זכויות החולה (סעיף 20(א) (5) נדמה לי?) , ולחלק את האחריות על הפרת הסודיות הרפואית. יחד עם זאת - עיכוב בהחלטה והיסוס עלולים לעלות למישהו בחייו. אני בעד שביחס לאנשים שבמובהק ובמוצהר מזלזלים בהדבקת אחרים, או עושים זאת בכוונה, או פשוט לא מוכנים לקבל את האמת - שתהיה סמכות לרופאי המחוז להודיע לבני זוג ידועים שלהם. מי שמנצל את זכותו לסודיות רפואית כדי לעבור על החוק במופגע (להפיץ מחלה מידבקת קטלנית בזדון או ברשלנות זו עבירה פלילית) - מאבד את זכותו לאותה סודיות.
לא אני עוד לא במחוז הזה אני שואל שאלה מקדמית - מה הזכות של מערכת הבריאות לידע גורמים אחרים לגבי מחלת הנבדק? לעיתים הנבדק מוצא עצמו "מוקף" באותה קופה או מעבדה- שכולם אומנם"שומרי סוד" אבל פטפטנים/יות חבל על הזמן. האם אין כאן עבירה על זכויות הפרט? וזאת למרות שעל פי החוק - בסדר. ולכן אני חוזר לפסקת ההגבלה. האם לא ניתן לפרש לחומרה את הנושא ברוח התקופה - לטובת המבוטח אם הוא רוצה לשמור על הסודיות שלו ולהימנע מדיווח?