מפרצת (פיסטולה באאורטה)

שלום ד"ר לין. התכתבנו לפני כחצי שנה לגבי אבי שנפטר מסיבוך, ככל הנראה (איני רופאה...) של ניתוח המפרצת שעבר שחצי שנה קודם לכן. המסמכים הרפואיים מביה"ח ברשותי, ובהמשך לשיחותינו הנעימות מן העבר ברצוני לקבל את הצעתך ולהעזר בך... מקריאה לא מקצועית עולים למיטב הבנתי הנתונים הבאים- בן 65, הגיע לביה"ח בשעה 20:00 לערך בעקבות הקאות דם, רעד בגוף, זיעה קרה, מחושים בבטן תחתונה, חיוור. נתקבל במיון ביה"ח בשעות הערב עם לחץ דם 95/73, חום גוף 37.4, דופק 80, מצב כללי טוב ללא מצוקה נשימתית. אישונים שווים, מגיבים לאור, צוואר/בלוטת תריס/חזה/לב/ריאות- ללא ממצאים חריגים. בדיקה רקטלית/נוירולוגית- כנ"ל. בשעות הבאות במיון, החום עלה עד לכדי 39.5, לחץ דם הוסיף להיות יותר ויותר נמוך, נמצא דם סמוי בצואה, המוגלובין 13, בוצע CTA נמצא גז מסביב לתפרים הפרוקסימלים, טופל בסימוביל, ארובנט, פרדיזון, נורמיטן, זנטק, קרטייה (מתנצלת אם איני מדייקת במונחים). רק לפנות בוקר הועבר למח' כלי דם. לאמי ששהתה עימו באותו הערב נאמר כי החשד הוא לאולקוס מדמם (במכתב השחרור נרשם כי אושפז בחשד לפיסטולה אאורטה אנטרית), למיטב הבנתי (המועטה) מדובר בדברים שונים, הלא כן? ב- 08:00 למחרת, כ- 12 שעות לאחר שאושפז ודימם כל הלילה, הוכנס לבדיקת CT אנגיו אשר העלתה כאמור עכירות סביב חלקו העליון של השתל עם בועות אויר. רק בשעה זו נערכה בדיקת גסטרוסקופיה כאשר ע"פ הנתונים הוכנס לבדיקה עם לחץ דם 115/50 ודופק 80 (אבי היה במצב קשה, בקושי דיבר, היה חלש אך מפתיע שלמרות זאת הוחתם על הסכמה לניתוח. בטוחה אני כי גם אם הועבר לו הסבר ע"פ חוק, במצבו לא הבין דבר) אשר במהלכה- אירוע של צימרור, ירידת לחץ דם, וסטורציה. בוצעה החייאה כולל אינטובציה עם שיפור חלקי במצבו של אבי. הוא הועבר בשלב זה לחדר ניתוח, בו נמצא פיסטולה בין החלק הרביעי של התרסריון לאאורטה עם זיהום סביב האאורטה באיזור ההשקה הפרוסקסימלית עד למוצא עורקי הכלייה. השתל המזוהם הוצא ובוצעה השקה מחודשת בעזרת שתל שהוכן מפריקרדיום. לאחר ההשקה בוצעה סגירת הפתח בתרסריון. עקב דימום עם קרעים בטחול בוצעה כריתת הטחול. מצבו כל העת לא היה יציב, קיבל כ- 20 מנות דם. בתום הניתוח איסכמיה עם נמק של הסיגמה ורקטום. נפטר אחה"צ בסיום מתן טיפול החייאה. נתונים נוספים אשר עולים מן המסמכים הרפואיים: Hb: בערב האשפוז 13.2, למחרת בבוקר לפני הבדיקה 11.2 ולאחר התחלתה 8.8. (אין לי מושג מה זה אומר אך נראה כי חלה ירידה מסויימת) בממצאי בדיקת הגסטרוסקופיה עלה כי "אין דימום פעיל" (?!) מהגיליון הסיעודי עולה כי בערב האשפוז בשעה 22:00 ל.ד היה 95/73 (!), דופק 74, חום 36.7, בשעה 01:00 בלילה ל.ד היה זהה, דופק עלה ל- 99 וחום עלה ל- 39.5 נתונים חריגים מבדיקות מעבדה בערב האשפוז: WBC, RDW, %NEUT- נמצאו גבוהים מהטווח התקין. %LYM נמצא נמול מהטווח התקין. ממסמכי האשפוז התעוררו בי כמה תהיות- ראשית נרשם כי אושפז עם חשד לפיסטולה באאורטה. לנו נאמר באותו הערב כי החשד הוא לאולקוס מדמם. מדובר בשני דברים שונים. במידה ואכן חשדו מלכתחילה בפיסולה- איך זה שלא הכניסו אותו מיד לחדר ניתוח או לבדיקת סי.טי. אנגיו והשאירו אותו כ-12 שעות לדמם במיון ובמחלקה?! שנית, ממסמך שלמחרת בבוקר ישנו תיעוד כי בשעה 08:00 בבוקר כבר הייתה אבחנה לפיסטולה באאורטה. אין תיעוד למועד גילוי האבחנה (האם אבחנו זאת בשלוש בלילה או בשבע בבוקר למשל, או אולי כבר בערב האשפוז) ושוב- אם הייתה אבחנה כבר בשמונה בבוקר מדוע הכניסו אותו לבדיקת גסטרו? שלישית, בתיעוד ההתפתחויות בחדר הניתוח ישנו תיעוד מוזר של שעות- התפתחות העניינים ב- 08:00, 09:15, 08:50. הקפיצה בזמנים מעוררת שאלות, לא כן? ד"ר לין, ניסיתי לספק את מרב הנתונים הרפואיים אודות המקרה, את רובם איני מבינה אפילו... מדובר בכ- 50 עמודים. אודה לך באם תוכל לבדוק ע"פ נתונים אלו האם היה מקום לפעול אחרת, לפעול מהר יותר, להכניסו לחדר הניתוח מיד עם הגיעו למיון או לפחות לא לתת לו לדמם לילה שלם במיון. אודה לך מעומק הלב באם תוכל לפנות מזמנך עבורי בכדי להפגש לעיון מעמיק יותר במסמכים. מיותר לציין כמה עמוק וחד הוא הכאב על פטירתו, על אחת כמה וכמה כאשר קיים הספק לגבי המהלך התקין של הטיפול בו. בברכה, ישראלה.

תודה על המענה המהיר. השבתי לך באמצעות המייל.