צוואה מחיים - לד"ר לין

BG אחי קודם כל - אני מזכיר שוב שאני עושה איזה שהיא אקסטרפולציה - מן תרגיל אינטלקטואלי המשליך מדבר אחד לשני - די פרוע - ולצורך התרגיל האינטלקטואלי - ואינני בטוח שזה יכול לעבוד - אבל אישית אולי הייתי מנסה אותו אם היה מזדמן העניין לפני. וגם - אני כמובן מכיר את ועדת שטיינברג - ואני סקפטי אם בימנו לפני המשיח החוק האמור יצא מתחת ידה של הכנסת - ה-50. ולעניננו -תקנות הדיון של בתי הדין הרבניים בישראל- התשנ"ג פרק כ"א ( טעיתי - לא כ) מדבר על אישור צוואה מחיים - ואני משתדל להעתיקו כאן. פרק כא: אישור צוואות, עזבונות, אפוטרופוס קעח. אישור צוואה מחיים הוגשה בקשה לאישור צוואה מחיים, יאשר אותה בית-הדין אם מצא שנעשתה כדין. העתק הצוואה יישמר בתיק בית-הדין. קעט. בקשה לאישור צוואה לאחר מיתה (1) בבקשה לאישור צוואה אחרי מות המצווה, על המבקש להגיש העתק מהצוואה ולפרט את שם המצווה, מקום מסירתה ותאריך המסירה, שמות היורשים והנהנים הידועים לו תוך ציון מענם כשהם ידועים לו. אם הצוואה היא צוואת שכיב-מרע בעל-פה, על המבקש לציין, נוסף על האמור לעיל, את תאריך הצוואה ומקום עשייתה, תוכנה ועדיה. (2) הבקשה תוגש בצירוף טופס שייקבע לפי תקנה ריא. מאחר ולא מוזכרים פרטי הצוואה אם בעל פה ואם בכתב אני יכול לנסות ולהסיק כי הסמכות יכולה במצבים האלה להינתן לבתי הדין הרבניים- ולא רק למחוזי למרות האמור בסעיף 1 הנ"ל - "אחרי מות המצווה" הרי יכול לטעון המצווה שהוא שכיב מרע כי הוא משול כמת- זה לדעתי טיעון מעניין - ולתת לבתי הדין האלה להתמודד עם הטיעון הזה - יכול להיות עוד יותר מעניין. מה גם - שמה- הם יגידו שאין להם סמכות? או שיקחו מהם סמכויות פתאום עכשיו? קיצור - כאמור - תרגיל אינטלקטואלי