סוגיה מוסרית- דחוף

השאלה מופנית לד"ר רן לין ולכל מי שנאלץ להתמודד עם סוגיה מסוג זה. אימי בת 59 סובלת ממחלה כרונית קשה - לופוס של מערכת העצבים המרכזית, ובעקבות כך הפכה בשנה האחרונה לסיעודית במלוא מובן המילה, עם יכולת מינמלית ביותר לתקשר עם הסביבה,וללא כל אפשרות לשיקול דעת, עם הידרדרות הולכת ונמשכת במצבה. לאחרונה הוכנסה אימי למוסד סיעודי, לפני כניסתה למוסד היתה בסידרה של 5 טיפולים כימותרפים כפי שהמליץ עליהם הרופא שטיפל בה, בעצה של רופאת המוסד עם הרופא סוכם כי אימי תמשיך טיפול נוסף כימותרפי, ולאחר מכן תקבל טיפול בכדור אימורן (עד כמה שהבנתי זהו טיפול כימותרפי תרופתי). במשפחה התעוררה מחלוקת והחלטנו שמשום שהטיפולים הכימותרפיים לא עזרו עד עכשיו לא מצאנו טעם לגרום לה לסבל מיותר והודענו לרופאה במוסד הסיעודי כי המשפחה מתנגדת שאמא תקבל את הטיפול הכימותרפי ה-6 (גם על סמך אינפורמציה שקיבלנו מהרופאים שטיפול במחלה זו הוא בגדר ניסיון ואין שום הוכחה שהטיפול יכול לעזור ולו ב1%) התעוררה במשפחה מחלוקת מוסרית סביב השאלה מי אנו ילדיה שנקבע איזה טיפול היא תקבל / או האם יש לנו את הזכות המוסרית לקבוע אם תקבל טיפול או נימנע לתת לה אותו. המחלוקת היא גם בהיבט הדתי. הסיפור הוא מורכב וארוך, אשמח לקבל תגובות