רשלנות רפואית.

שלום למנהל הפורם. ראשית תמיד ראציתי לשאול וכמו שאומרים לא העזתי לעשות כן בגלל שחששתי שיתנקמו בי, על כן לעת אתא אני לא משתמש בשמי, במידה ואצתרך בעתיד האלמוניות לא תהיה בעיה,ואזדה בשמי ובפרטים הנידרשים. ולעצם הנושא: לפני כשנתיים אימי הובלה לבית החולים רמב"ם בחייפה לאחר שמעדה מקסא ושברה את עצם הירך,אושפזה והחל שלב הבדיקות .רופא שלא אציין את שמו בשלב זה שוחח אים המשפחה והיסביר לנו שהיות גילה(77) היא תצתרך לעבור ניתוח בכדאי לחבר את העצם השבורה,בנוסף הסביר לנו אותו רופא כי ניתוח זה פשוט ונתול סיכון שהוא. היות ואימי סבלה מארוע מוחי CAV ולא יכלה להתבטה ואני יצרתי אתה קשר וכמובן הסברתי לה את ענין הניתוח שהיא עמורה לעבור ולאחר תקופת החלמה תשוב הביתה הסכימה לתהליך זה מרצונה. לאחר הניתוח החלה ליסבול מכל מני זיהומים למנהם ,והוכנסה לניתוח חוזר עקב כך. כאשר שאלנו את הרופא למה זה קרה ? השיב שזה קורה לעיתים קרובות בחדר הניתוח, כאשר שאלנו אותו מדוע לא ידע את המשפחה בקשר לסיכונים קיימים ,אמר שזה לא היה צפוי. מצבה הדרדר והואברה לבית חולים סעודי וכעבור כשנה ומחצה נפתרה בסבל ומכאובים מרובים. למה הסקרתי זאת ? לאחר שאימי נפתרה ,ביתי נחבלה ביד ואובחן אצלה שבר במרפק. הגעתי למיון רמבם ולהפתעתי קיבל אותי אותו רופא שתטיפל באימי המנוחה, נתתי לו לבדוק את הילדה ולתדהמתי אמר שצריכים לנתח אותה דחוף במרפק וכמו כן לחבר פלטינה או מסמרים במקום השבר הקיים.אכן חתמנו לו על הסכמה לניתוח לא בלב שלם, היות והרופא היה מוכר לי ולא זכרתי מאיפה? התחלתי לעשות טלפונים למשפחה על מנת לברר את שם הרופא הזה.כשקבלתי תשובה וקישרתי בכך שהנ"ל ניתח את אימי המנוחה ,פניתי אליו ושאלתי אותו אם הניתוח הכרחי ? והזכרתי לו כי כאשר ניתח את אימי היא נפתרה לאחר תקופה, נכנס הרופא כנראה לחרדה מסוימת , ואמר לי כי אנשים מבוגרים בגילאים הנ"ל לא מצליך הניתוח אלא באחוזים נמוכים יחסית. שאלתי אותו למה אז אמרתה שזה ניתוח קל והיום אתא הופך את כל מה שאמרתה אז .כמובן לא השיב על שאלתי. הילדה היתה מאושפזת בבית חולים לילדים ברמב"ם במשך חמישה ימים עד שהיגיע פרופסור ביאליק ובקשתי ממנו לבדוק את הנחיצות לניתוח שקבע רופא מהמיון (אורטופד) עשו לילדה צילום חדש ולא ניראה כל שבר או זכר לשבר. בכך מנעתי פגיעה חמורה במרפק של הילדה ,שסירבתי לניתוח של הילד בגלל הקרותי הקודמת אם רופא הנ"ל. השאלה הספציפית שלי היא : 1) האים רופאים לומדים לנתח על חשבון חולים שסובלים וזקוקים לטיפול רפואי,והרופא מנצל את מצבם ועושה דברים על מנת ללמוד? 2) הצלתי את ביתי ממגבלות עתידיות ומסבל מיותר ,אבל חמישה ימים שעברנו במחלקה בהמתנה לניתוח היה סיוט ,אך כמובן ניגמר בטוב בגלל התערבותינו. 3) האים ניתן היום לתבוע רופא זה ברשלנות על כל ההבטים שהיזכרתי בכתובים ? אודה לך אם תתיחס בשיקול דעת לחיוב או לשלילה בנושא הנ"ל בתודה מראש פאר (שם בדוי)

דר רן לין- מנהל הפורום הנכבד. היה ברור לי כי תשובה עינינית לא אקבל,על כן פניתי בשם בדויי.אני בטוח שבבית החולים מטייחים הרבה מיקרים דומים, השאלה המתבקשת היא מדוע? למה רופא צעיר יחסית בוחר ללמוד או לעשות ניסויים על חולים? מתחקיר שערכתי בקרב יודעי דבר , כמובן לא הזדהתי , שמעתי כי רופא שמבצע ניתוח מקבל " פרמיה " על כל ניתוח שביצע, האים זה נכון? מדוע העלתי את הנושא זה, היה לי יסורי מצפון לאחר מות אימי, שהיבנתי מהרופא המטפל שזהוא ניתוח קל והיא תחלים ותחזור לשיגרת חיים כמו שהיתה לפני האישפוז זה. מפריע לי שרופא שאני סומך עליו יודע מראש שאין סיכוי להחלמה מיניתוח כזה ומתעלם מחקר האמת על מנת להוסיף לרשימה שלו ניתוח נוסף. אני ממתין בסבלנות לקבל התיחסות שהיא מכל גורם נטרלי כמובן , או אים מנהל בית החולים ירצה להגיב אשמח מאוד. כולי תקווה שמיקרים כאלה לא יחזרו על עצמם , היות ואנחנו אנשים ולא חיות מעבדה שעושים עליהם ניסויים. לילה טוב..................... וכמובן אני ממתין.............................................

בלי שום קשר לעובדות המקרה שאתה מתאר: רופא כירורג אמור ללמוד לנתח בזמן תקופת ההתמחות שלו, ובפיקוח של רופא כירורג מומחה. רופא בהחלט לא אמור לעשות ניתוחים על מטופליו רק (עם דגש על "רק") כדי להתנסות בניתוחים. אם יש רופא שמחליט על ניתוח ומפנה מטופלים לניתוח מיותר רק כי הוא רוצה לנתח - הוא לא רק מפר את כל שבועות הרופאים ועובר עבירה אתית ומשמעתית, אלא גם עובר, לדעתי, עבירה פלילית. כמובן - יתכן בהחלט מצב בו רופא אחד חושב שצריך ניתוח ושני חושב שלא, ויש גם טעויות באבחנה, ויש גם רופאים רשלנים, וגם רופאים שממעטים לפרט את הסיכונים שבטיפול שהם מציעים, מכל מיני סיבות - חלקן נכונות וחלקן פסולות. תיאורטית - ניתן לתבוע על האירועים שתיארת כי עוד לא עברה תקופת ההתיישנות - אבל בשביל זה עליך להיות מוכן למאבק ממושך כי סביר להניח שהרופא לא יוותר בקלות על מקצועו והמוניטין שאולי יש לו. בכל מקרה - הליך שמוביל לתביעה אזרחית מתחיל תמיד אצל עורך דין שמתמחה בתחום תביעות רשלנות רפואית, שיוכל לעזור לך להבין אם ש לך "קייס" וגם לעזור באיזוף החומר ובהשגת חוות דעת רפואיות הנחוצות לצורך התביעה. יש לזכור, שזיהומים לאחר ניתוח הם דבר שקורה בבית חולים, ושקשישים שסובלים משבר בירך ולא מנותחים כלל, או לא מנותחים בזמן - סובלים מנכות קשה ובמקרים רבים גם ממוות בכאבים קשים, כך שלא בטוח שללא הניתוח היה מצבה של אמך טוב יותר. לגבי בתך - אם לא נשאר לה נזק גופני מהחוויה המפוקפקת שאתה מתאר - שיעור הפיצוי הצפוי הוא מינימלי. כדאי לך לשקול היטב אם זה שווה לך. אגב - לא הבנתי - אם לבתך לא היה שום שבר - האם כאב לה חמישה ימים?שבר שלא מטופל חמישה ימים יתנפח ויצור בעיות קשות באיזור. אם זה לא היה שבר - מה זה כן היה?? אגב - אתה תמיד יכול להתלונן על הרופא במשרד הבריאות ולקוות שהם יעשו משהו כדי למנוע מדברים כאלה לקרות שנית. אבל לשם כך עליך להזדהות. משרד הבריאות, למיטב ידיעתי, אינו יכול לבדוק ברצינות תלונות אנונימיות.

שלום טליה נתחיל מהסוף, לאחר שנככנו לדעת שאין שבר,עמדנו על כך שרופא נוסף יבדוק את הילדה ,אז כמובן הניתוח נדחה.הילדה היתה מגובסת מהכתף ועד לכף היד וכמו כן היד היתה תלויה על מוט ליד המיטה במשך חמישה ימים עד לשיחרור מבית החולים. לאחר שלחצנו את רופא המחלקה עשו לילדה צילומים נוספים והתברר שאין כל שבר במרפק,אך אף אחד לא רצה לקחת אחריות לשחרר את הילדה מאישפוז עד שבא מנהל המחלקה פר ביאליק ואכן אמר שלא היה כלל סימן לשבר. והוא לא מבין מה פתאום צריך ניתוח? הינו מבולבלים ולאחר שיחרורה מהאישפוז באותו ערב פנינו לבית חולים בני ציון ,ולא אמרנו להם על האישפוז,הראנו את המכה במרפק ,הרופא שם עשה צילומים ובמקביל הביאו רופא מומחה והתוצאה היא, מכה יבשה אבל אין סימנים לשבר. לאחר שסימו את הבדיקה סיפרנו להם מה עבר על הילדה, הם היו המומים ולא רצו להאמין ,הראתי להם מסמכים ולא ידעו מה לומר.היגעתי הביתה אים הילדה שמח היות שמנעתי מביתי סבל מיותר שהיה ניגרם אים לא היתי מתערב.את הפחד לפני הניתוח בהמתנה והעוגמת נפש היא בתח לא תשכח עוד הרבה זמן. אכן מופיעים כאבים אצל ביתי בזמן שינוי מזג אוויר או אים היא עושה תנועה חדה או בלתי מכוונת.כאבים כמו דקירות ולחץ.את המכה קבלה בזמן שהותה בבית הספר בוא למדה ובזמן הלימודים. בנושא של אימי המנוחה יש לי התלבתות בקשר לתבוע או לא, הכי חשוב זה להזהיר את אותו הרופא מעשית מעשים דומים בעתיד,כמו שידוע לי כי אפשר לתבוע עד תקופה של 7 שנים .האים זה נכון? מודה לכם על התיחסותכם העדיבה.