מקרה אישי מעניין לשיקולך ד"ר נכבד

ד"ר/משפטן נכבד, שלום רב! מספר שאלות ואודה אם תשיב על כולם בהתייחס למידע שיועבר להלן: א. עברתי ב-11/02 ת.ד. הרגשתי שזכיתי בחיים (ולא ב-250M דולר!). הייתי מאוד מאושר עצם המתנה (מתנת החיים), ביצעו בי צילומים (לא יכולתי לזוז מרגע התאונה). למפענח במיון נשפך בטעות מים על הצילומים (הניח את המטעפה בבסיס כוס מים שנפלה עליהם), צעק בלאט, סרק במהירות אדירה את הצילומים (חשבתי בחיוב על כך - בטח פרופסור מצטיין). הגיע מכתב שיחרור עם המלצה למנוחה 30 יום - ללא מאמצים מיוחדים - סה היה כמספר חודשים טרם הגיוס, הערה: התחייבתי בפני עצמי שאני מתגייס במועד וכך היה! קרא את ההמשך..) ההורים ביקשו כיסא גלגלים לאחר שהתחילו לומר להם שאני תופס מיטה. - לא יכולתי כאמור להזיז שום חלק בגופי בשעות הראשונות -למעט הפה ,מיצמוץ עיניים ועד מספר ס"מ את הידיים עבור כשעה. הביאו כיסא גלגלים תוך שההורים לא מקבלים את קביעת המשחרררים. ההורים רצו לראות את מנהל בית החולים וכל הצוות במיון התחיל לצעוק עליהם "מה אתם מדברים?!, הרופאים כאן מומחים והם יודעים מה הם מדברים! וכד'...). תוך שאני סובל סבל עצום מכך שההורים ניסו מספר פעמים להזיז אותי ולהושיב אותי על כיסא הגלגלים, לבסוף הצליחו, חיפשנו את מנהל בית החולים, כאשר גם תזוזת הכיסא בעדינות גרמה לי לכאבים עזים). את המנהל לא מצאו אך נתקלנו באחות הראשית של בית החולים, היא שלחה אותי מיד בחזרה למיון שם אמא של חבר שגם נפצע אמרה (זאת בדיעבד נודע לי אח"כ) שאבא הוא רופא בכיר ב...בית חולים מסויים. מאותו רגע כנראה התייחסו אחרת, מצעד של רופאים/מתמחים נכנסו לפני הפרגוד ואמרו לי בשקט שהרופא שסרק אומנם יותר בכיר מהם אך הם רואים שיש שבר בצילום (ושאני לא יגיד שהם אמרו ... כאילו היה להם פחד סמוי ממנו). שלחו אותי ל- CT שם תחילה לא רציתי חומר ניגוד וניסיתי לשכנע את הרנטגנולוג לא להזריק לי אך לא בדיוק שאלו אותי ולא החתימו אותי על הסכמה על ביצוע הבדיקה. מצאו המטומה בטחול שברים בפוביס קונטוזיה ראייתית ומשהו S/p PUD. לציין שסבלתי מסחרחורות וטישטוש ראייה לאחר התאונה עד היום בעיות בראייה. במהלך הימים שם היה לי חום והתלוננתי על כאבי הראש. הרגשתי כמו ארנב ניסויים שבאים לבדוק מה המצב במעבדה של המתמחים ולא כפצוע. גם בטיפול נמרץ שאמרתי שכואבת לי האונה השמאלית רופא אחד "צחק" ואמר : זה בסדר, זה בגלל השינויים בעונות השנה..." נו באמת! היה מולי מישהו שעבר משהו בליבו וברגע שגם עליו צחקו עזרתי אומץ וצעקתי כל עוד יכולתי - "למה אתם רופאים!, למה אתם רופאים!" הם הבינו קצת את מרירותי והתייחסו אל החולה שמולי. לכאבי הראש שהתלוננתי עליהם לא התייחסו וכמעט שיחרורו אותי שוב, רק כאשר גם שאלתי את הרופא שמלמד את המתמחים - למה יש לי חום כל ערב, רק לשאלה הזו הוא לא אמר ("זה בסדר, זה יעבור") והתעצבן קצת על המתמחים והשאירו אותי עוד שלושה ימים להשגחה. מהזריקות שעשו לי יש איזו בעיה ביד שמאל ליד הויריד קשה לי לתאר זה רק כואב מוקשה וטיפה כואב כאשר נוגעים באיזור שם (עד היום). עודף הקרנות מצאו (עשו עוד 4 CT בנוסף - 3 בטן ואגן ועוד אחד עו"ש מותני). EMG לא תקין עם עדות לפדיעת שורש L4-l5-s1. MRI מח ועו"ש צוורי כשנה שנה וחצי לאחר התאונה נמצאו כתקינים. EEG כחודשיים לאחר התאונה נמצא כתקין. כשנה וחודשיים לאחר התאונה בבית לוינשטיין אבחון נוירופסיכולוגי - Post concussion Syndrm ו- PTSD. האם לדעתך יש מקום לרשלנות רפואית בבית החולים הזה בכל הנוגע אלי? הערה: את מכתב השיחרור הראשון מהר מאוד הרופא ששיחרר אותי (ולא זיהה שברים) לקח מידי הורי. ובאחד מהימים הגיע פרופסור/ד"ר לחדרי ושיצא שמעתי אותו אומר "אני לא יודע להגדיר את מה שיש לנו כאן, אני חושב שזה נס רפואי!" אחרי שהצלחתי בדברי לגרום לו להזיל דמעות (צחקתי אגב שאמר את המשפט בחוץ .. אני ל.(שמי) נס רפואי? על מה הוא מדבר? אה אה אה). פשוט אמרתי לו בנוסח הדברים האלה: הפכתי את התאונה מבעיה לאתגר ומאתגר למתנה... מתנת החיים. אני חושב שהמצאתי תאוריה שאם הנפש בריאה ומאושרת ואנחנו מועצמים אז האדרנלין בגוף עולה וכתוצאה מכך מערכת החיסון מתחזקת ואז תהליך הריפוי מואץ... אז הייתי ממש חיובי... עם הזמן זה דעך ונעלם והפכתי לראש של "נכה". יש לי בעיות קשב וריכוז וכמה ימים לאחר התאונה כלל לא יכולתי לקרוא (גם לא קריאה שקטה). מה שנתן לי את הכוחות הוא פיענוח מה התת מודע שלי רוצה (זאת ע"י תרגול בפורום טרם התאונה - Landmarkeducation - מגיע להם כל הקרדיט ולי בעיקר שניצלתי אותו בדרך שלי). כיום אני בצבא אך מתעכב מאוד בהסמכותי.. בעבר הייתי הנדסאי אלקטורניקה מצטיין שהציונים הגבוהים הגיעו ללא מאמץ מיוחד. היום לסיום הסמכות (עובר) אני מתאמץ ולא בדיוק מצליח.... הראיה, הריכוז, העצבים, כל הרופאים והטראומה שכנראה עדיין אני שרוי בה מהרופאים שאמרו לי שאם הייתי משתחרר מהבית חולים כנראה לא הייתי פה... זה עשה לי נורא רע... אבא גם עבר רשלנות רפואית מספר חודשים לאחר התאונה שלי... כמעט הרגו אותו בצינטור. כרגע יש לו "קפיץ" בעורק ליד האגן שלא ניתן להוציא... הקפיץ השתחרר במהלך הצינטור והכנסת הבלון.... רצץ שתי אלה בנוסף ליחס שסבתא שלי קיבלה שהיא אושפזה (מבוגרת - הכריחו אותה לעשות צרכים בחיתול/טיטול) הוריד לי את האמונה ברופאים, על אף שקרובי משפחתי הם רופאים בכירים בבתי חולים במחוזות שונים בארץ. אני רוצה ללמד את כל אותם רופאים שלא בדיוק מגיע להם תואר כבוד -להיות סבלניים ישרים, ולעבוד כמו שצריך ולא להתחיל לבלף בעובדות...ואלמלא הורי לא הייתי כאן... המטרה: לשפר את היחס לחולים, לעלות את איכות הרופאים, ולמזער את הרשלנויות/טעויות רפאויות. האם שווה לתבוע על רשלנות במקרה שלי? תודה מראש. ל.

שלום האם נקבעו לך אחוזי נכות? אם כן אלו סוגי נכויות וכמה אחוזי נכות? העדיפות לתבוע את ביטוח אבנר ולא את בתי החולים דבר שיבטל את פיצוי הפוליסה של אבנר לכן עזוב אותך מבירוקרטיה גם הקושי בתביעות נגד בתי חולים מסובכת וארוכה יותר עדיף לתבוע את הפוליסה של הרכב כמובן אני מייעצת בלבד וזה בגדר עצה תן לממוחים כמו דוקטור לין ואחרים לייעץ לך אז שתהייה בריא

מה זה פלת"ג? והאם אי אפשר לתבוע את שניהם... אחד על התאונה (ביטוח חובה) והשני על כך שלא זיהו בזמן הנכון... (בית החולים).