שאלה

האם ההתקשרות שבין מתרפא לרופא אינה למעשה התקשרות חוזית הנעשית ברצון שני הצדדים? במצב שאינו מסכן חיים, ובתנאי שהרופא אינו הרופא היחיד באותו מקום ישוב, האם די ברצונו של מתרפא מסוים להתרפא אצל רופא מסויים? מדוע מותר לעורך דין לסרב לקבל על עצמו "קייס" מסויים? מדוע מותר לרואה חשבון לא לקבל על עצמו לקוח מסויים? מדוע מנסה המחוקק לבדל את הרופא משאר המקצועות החופשיים? האם יכול הרופא לסרב לקבל חולה שלא מחמת חשד לאפליה אלא רק מפני שריגשית אותו מתרפא מעורר בו רגשות של אנטגוניזם מכל סוג שהוא ושיש חשש שרגש זה עלול לפגום באיכות הטיפול? האם סרוב שכזה עלול לגרום לרופא להיות נתבע מתוקף חוק זכויות החולה 1996 או מתוקף חוק אחר ו/או קוד אתי ?

you have made your point i rest my case, thanks