אבא קשיש שסובל

השאלה הזאת אינה קשורה לרשלנות רפואית אבל כן למשפט ורפואה אבי בן 83 במצב סיעודי מזה שנה הוא צלול לחלוטין, היו לו קשיי דיבור קשים אבל כשמשהו מאד חשוב עמד על הפרק הוא השתמש בעט ונייר וכתב בצורה בהירה לפני כחודש הוא נחנק בשנתו והובהל לבית החולים לאחר החייאה מאז הוא מחובר למכשירים ומונשם ואימי רוצה לנתח אותו בהרדמה עכללית על מנת שיוכלו להחדיר לו צינורית הנשמה לקנה הנשימה היא דרשה שנחתום על אפוטרופסות גורפת שלה על גופו של אבי ואני סירבתי כיוון שלדעתי היא גורמת לו צער מיותר ורב כחודש לפני שהוא נפל ושבר את הירך, מה שהביא אותו למצב סיעודי הבאתי לו מקל הליכה ואימי התנגדה לזה וזרקה אותו, למרות שאבי רצה בו ומאד שמח על מתנתי. זה חלק מהתנהלות שלה שבה היא היחידה שמותר לה להחליט, וזה התבטא לא פעם בהתערבויות מאד ברוטליות בחיי שלי מכיוון שהיא עושה לי יחסי ציבור מאד גרועים במשפחה מזה שנים לא היה לי שום סיכוי להעלות דיון ענייני בין האחים על מצבו של אבי והתנהלותה של אימי ולכן חתמתי על הסכעמה, עם הערה לבית המשפט שאני נותנת את הסכמתי רק לפרוצדורה המסויימת הזאת ולא באופן גורף שמעתי מקרובת משפחה שאימי מפרסמת שאני חתמתי על אפוטרופסות שאלותי 1. האם יש להסתייגות שלי תוקף משפטי או שמא הולכתי שולל וחתמתי על אפוטרופסות נגד רצוני?? 2. אבי מתייסר קשות. הוא קשור למיטה בשתי ידיו בגלל שניסה לנתק את עצמו מהמכשירים לא פעם אחת, ואני מניחה שימשיך להיות קשור גם אחרי הניתוח (בהנחה שיצא ממנו חי) כיוון שלא נראה לי שמכבדים את רצונותיו והוא אדם מאד עקשן. הוא לא יתנחם בכך שפחות כואב לו להיות מונשם ולא ישלים לאורך זמן עם זה שמחייבים אותו להאריך את חייו ללא ששדאלו אותו. מתוך הכרות רבת שנים עם אבי אני בטוחה בזה. מה אפשר לעשות?? האם עלי להשלים עם ייסוריו של אבי או שיש לי איזו דרך אחרת למחות?? יש לציין שאף אחד לא מקשיב לי במשפחתי, ואימי דאגה לכך באופן מאד יסודי.

לאחר חודש של סבל שלא יתואר, שבו דחו את מועד הניתוח של אבי שוב ושוב בתואנות שונות והוא פיתח בצקות קשות, הם החליטו משום מה לנתח אותו על מנת להחדיר לו את הזונדה לקיבה כי "אלה הנהלים" הבנאדם שוכב חודש מונשם, הוא מתחיל לפתח דלקת ריאות, מצבו הכלכלי מתדרדר, שלא לדבר על מצבו הנפשי שלא מעינין אותם בכלל) והם רוצים לעשות לו "עוד פרוצדורה קטנה" בהרדמה מלאה וללא שום הסתכלות כוללת על המצב. פה עירבתי את מנהל המחלקה, הוא ניסה לנפנף אותי בהסברים רפואיים, את רוב האנשים זה מבלבל אבל לא אותי, השבתי לו שמדובר בבעיה אתית ומוסרית ולא בבעיה רפואית. תוך 24 אבא שלי נותח, עשו לו את הפרוצדורה שהיה צריך לעשות שבועיים שלושה קודם, דבר שהיה מונע הרבה יסורים ולבטים/ הוא הועבר לבית חולים שיקומי שם היחס הרבסה יותר אנושי ותוך 254 שעות חלפו רוב הבצקות אגב, אני היא זאת שפנתה אליכם בנוגע לאשפוזים הפסיכיאטרים אני בדיוק אותו הבנאדם, וסוג ההתעללות שאני מתייחסת אליה הוא בדיוק אותו סוג ההתעללות מדוע תשאלתי זאת זוכה לתשובה והקודמת לא???? שמא אין פה "עניין לציבור"?? גם אתם מפחדים כל כך מהפסיכיאטרים? וולקום טו דה קלאב שנה טובה