מניעת טיפול הורמונלי בידי מחלקה פסיכיאטרית

שלום וברכה הבן שלי הינו טרנסג'נדר. במקביל אובחן כסובל ממניה דיפרסיה. מקבל טיפול הורמונלי מזה שנה לשינוי מין. עובר תנודות נפשיות כבר שנתיים. בשנה אחרונה התאשפז 3 פעמים במיון בבית חולים לבריאות הנפש. בפעם הנוכחית הגיע למיון בשל מניה ופסיכוזה. נתנו לו ואלפורל שגרמה לו להרעלה. בית החולים ביצע בבן בדיקות לגלות שאין פגיעה בכבד. מתן התרופה הופסקה. כמה ימים לא ניתנה לו כל תרופה. לאחר התערבות עוזרת סוציאלית נתנו לו תרופה בשם למיקטל. בינתיים החליטו בבית החולים כי לא יתנו לו הורמונים עד שיצא מבית החולים. בינתיים עושים עליו ניסויים. כבר שלושה שבועות הוא מאושפז והוא נמצא במצב נפשי קשה ביותר. כל ניסיון לשוחח עם הרופאים נתקל באטימות מוחלטת ותשובה לא תקבל הורמונים חוזרת שוב ושוב. הוא סגור במיון במצב נפשי קשה. ללא ממש טיפול רפואי כי מחליפים לו תרופה בכל פעם, וכעת הוא נמצא בדיכאון עמוק בלי הורמונים. אנחנו לא רואים את האור בקצה המנהרה. הוא הסתגר בשירותים ציבוריים ובכה ומשם לקחו אותו לחדר בידוד וההטבות נלקחו ממנו: יציאות מבית החולים לטייל בליווי אימו וטיול בשטח בית החולים. כאשר הוא ישוחרר ככל הנראה לא יחזירו לו את ההורמונים בצירוף המלצה שלא ינתנו לו הורמונים גם בעתיד. אודה לתשובה האם מותר למוסד פסיכיאטרי למנוע הורמונים מבחור שקיבל טיפול ומעקב . כמובן שההפסקה המתמשכת גורמת לבן שלי להיכנס לדיפרסיה היות והם החזירו אותו לאחור. שום טיפול פסיכיאטרי לא יצליח להרגיע את הבן עד שיצליח ויתאבד ברוב יאוש, ואת זה בית החולים לא לוקחים בחשבון כללי.

שלום לך האם ההנחה היא שההורמונים גורמים למצבים המאניים?

שלום ד"ר יעקב חרמון תודה על התשובה ושבוע טוב לך בשיחה עם הפסיכיאטרית היא טענה שההורמונים גורמים למצבי רוח והוא נמצא במצבי רוח. הרופאה טענה שיש כאן ניגוד אינטרסים. ועד שמצבי הרוח לא יופסקו הם לא יחזירו לו את ההורמונים, ובשחרור ימליצו שלא יחדשו לו אותם. הוא הגיע עם מאניה למחלקה אבל נכנס שם לדיכאון בגללם, היות והוא הרגיש שהם מונעים ממנו טיפול שהוא לוקח כבר שנה. הבן שלי טוען שההורמונים אולי גורמים למצבי רוח בתחילת הטיפול, אבל הוא לוקח כבר שנה ומצב ההורמונים בגוף כבר יציב. ללא קשר לטיעונים, איני בטוחה כלל שניתן להוכיח שלקיחת הורמונים גורמת למצבי רוח מכיון שקהילת הטרנסג'נדרים בכל העולם סובלים מבעיות של מציאת עבודה (ולכן ביטוח לאומי מתקצב אנשים מהסוג הזה), של התנכרות חברתית, של ציפייה גבוהה יותר שהגוף שלהם יהפוך למין השני, לפחות כלפי חוץ כמה שיותר מהר. אלו סיבות מספיק טובות גם בלי הורמונים להיות במצבי רוח. בכל אופן לפני כשבועיים בתיאום איתי, הבן החליט שבמחלקה סגורה, עד כמה שאינו מתאים לשם, לפחות שם הוא יודע שמטפלים טוב יותר ולא משחקים עם החוסים ועושים עליהם נסיונות, הוא ביקש העברה ממיון לסגורה, בקשתו התמלאה, וכבר למחרת שיחררו את הבן מהסגורה הביתה בטענה שהוא אינו מסוכן לעצמו ולסובבים אותו, ואינו שייך לשם בכלל. הוא כבר שבוע וחצי בבית וכעת הוא מאושר ומעריך את הפרטיות שהוחזרה לו יותר מכל דבר שחסר, כשאדם נמצא אפילו במיון והבחירה ניטלת ממנו לחלוטין בהיותו חוסה במחלקה פסיכיאטרית