צפייה בתאונות בחדשות ובמציאות

שלום רב, לפני 3 דנים עברתי תאונה אחד הדברים שנותרו זה שכל תאונה שמפורסמת בחדשות אני נשארת מרותקת וקוראת הכל גם אם זה מאוד קשה לצפייה,כל בום ברחוב של תאונה אני רצה ראשונה ורק רוצה להגיש עזרה ,האם תוכל להסביר לי מדוע אני מתנהגת ככה,האם אני לא אמורה להימנע מכל המראות האלו כנפגעת? האם ניתן לטפל?

כל אחד מגיב אחרת לטראומות: אחד יגיב בהימנעות מכל מה שמזכיר את התאונה שהוא עבר (לדוגמא נפוץ בptsd), ואילו השני דווקא ירצה תמיד להיות מעורב ועוזר בתאונות מפני שהוא עבר זאת בעצמו ומרגיש את מה שחווה מי שעבר כעת את התאונה, והדבר איננו דורש טיפול מאחר ואין “אובססיה” לתאונות בעקבות זה, אלא רק הרגשת התעניינות בתחום ורצון לעזור (מתוך הזדהות) בתחום שעברת אותו על בשרך. לדעתי זה ממש כמו שישנם הרבה מטופלים בבריאות הנפש שהופכים בעצמם למטפלים במטופלים אחרים בבריאות הנפש (בעמותות שונות, אשר המפורסמת והגדולה שביניהם זו עמותת אנוש), מאחר ועברו זאת (ואולי אף עוברים זאת) על בשרם, וממילא יכול להוות עוזרים באותו העניין. זו גישה טיפולית מאוד טובה לטעמי, ולכאורה אותו דבר גם בכל תחום רפואי אחר, אשר אין מתנדב יותר טוב מאשר מישהו שחווה זאת בעצמו. באם את בכל זאת מרגישה שזה מפריע לך, או שמלבד מה שכתבת אכן יש גם אובססיה או הפרעה תפקודית (וממילא ישנה אבחנה פסיכיאטרית מתוך כמה אבחנות שמסוג הפרעות ותגובות דחק; יש לעבור אבחנה והתאמת טיפול אצל פסיכיאטר, גם בנוגע למה שאכתוב לקמן; שוב: כל זה נצרך אך ורק אם אירוע התאונה משוחזר בצורה המפריעה לאיכות החיים ולתפקוד), בתחום אחד או בכמה תחומים של החיים, אזי שהכיוון הוא טיפול קוגנטיבי התנהגותי, אך בזה עצמו ישנם כמה גישות טיפול, ויש להתאים ספציפית לאבחנה ולמה שהמטפל חושב שהכי מתאים למטופל זה. באם שאלתך נובעת מזה שהעירו לך על זה ולא שיש איזושהי שחזור תכוף של המקרה/הפרעה תפקודית, אזי את צריכה לדעת שלאנשים בחוץ (אפילו קרובי משפחה לפעמים) תמיד יהיה ביקורת כלפי אחרים שאינם כמוהם או ביקורת בכלל כלפי כל דבר, ואין צורך להתייחס לכך בכלל. הדחף לעזור למי שעובר תאונה הוא דווקא מבורך, וכמוהה גם ההתעניינות בנושא- לטעמי היא מבורכת, ומורידה קצת מעוצמת החוויה המפחידה שעברת. כל מי שעבר תאונה וכדומה- נשאר לו קצת רושם מזה, אך לא כולם מגיבים בפיתוח הפרעה נפשית כתוצאה מזה, ומהתיאור שלך כשלעצמו לא נראה שיש איזושהי בעיה נפשית אצלך מזה, ולהיפך: את לא מנסה להימנע מלהיזכר באירוע, אלא דווקא לוקחת אותו לכיוונים חיוביים ומועילים: רצון לעזור, בפרט לאדם שאת מזדהה איתו מפאת המקרה הדומה שלשניכם, ואף ההתעניינות, בכל תחום שיהיה- זה דבר טוב מאוד. חשוב שלכל אדם יהיה תחומי התעניינות, כל עוד זה לא גולש לאובססיות ולחרדות וכדומה. ממילא, לדעתי הדבר הכי טוב עבורך הוא להסיח את הדעת מזה (שוב: רק באם אין הפרעה תפקודית! באם יש ספק, כדאי לפנות לאיש מקצוע בעניין, לפסיכיאטר). וכפי שידוע לך, הסחת הדעת הכי טובה הוא לעסוק בעניינים שאת אוהבת.... הכי בריא והכי טוב. מאחל לך הרבה בהצלחה! כל טוב. מני, גולש בפורום. נ.ב את כמובן מוזמנת לחכות למענה הדוקטור באם את מעוניינת בחוות דעת מקצועית.

תשובת מני נכונה ו מקובלת עלי. תרגישי טוב!