הגדרה כמחלה נפשית בספרי הפסיכיאטריה

הרבה מהחוזרים בתשובה, רואים בעצמם כמשיחים או כנביאים כאלו שמתריעים מה יקרה ומה יעשה אלוקים אם לא נשמור את מצוות התורה... זה ממש סוג של מחלת נפש וכמה שלא מנסים לשוחח איתם בכבוד ובהיגיון הם לא מוכנים אפילו לשקול שיש אפשרות למציאות או אמת אחרת מדרך מחשבתם. האם זוהי לא מחלה נפשית? לדעתי זה צריך להיכנס לספרי הפסיכיאטריה כחלק מהפרעה נפשית.

הפסיכיאטריה מקומה לפתור מצבים נפשיים מוזרים ולא טובים כשאינם תלויי תרבות. הפסיכיאטריה עצמה (אתה יכול לראות זאת בכל ספרי הפסיכיאטריה וגם בעברית למשל בספר ״פרקים נבחרים בפסיכיאטריה״ בהוצאת דיונון 2016 (מהדורה שישית) פרק ג כמדומני או ד, לא זוכר כעת (כותרת: ״מצב (או הגדרת) הנורמה בפסיכיאטריה״;) מגיבה למצבים המגיעים כתוצאה מתרבות ואומרת שהיא איננה מתערבת במצבים כאלו, כלומר שמצב שמגיע מסיבת תרבות איננו פסיכיאטרי כלל וכלל, גם אם בתרבות אחרת או אף התרבות של רוב העולם איננה מקובלת. דבר שהוא כתוצאה מתרבות איננו דבר שמגיע כתוצאה מהפרעה נפשית, ובשל כך- יתכן דבר שאם הוא מופיע בתרבות אחת, כמו התרבות שלך שאיננה מקבלת רעיונות כמו שהצגת (״של חוזרים בתשובה״ וכו׳) יהיה פסיכוטי או לפחות פסיכיאטרי (=כתוצאה מבעיה נפשית) ואילו בתרבות אחרת, למשל של חוזרים בתשובה, תהיה מקובלת ותהיה נורמה. ממילא, אין להגדיר מצבים כדוגמת שהזכרת כמחלת נפש, אלא מצבים תלויי תרבות. הפסיכיאטריה איננה נלחמת בתרבות וגם לא קשורה אליה כמובן, נמנעת מלהגיב על מצבים תרבותיים. לסיכום: כשיש סיבה תרבותית, הרי שיש סיבה להתנהגות וממילא אינה נחשבת לחריגה וכתוצאה מבעיה נפשית. רק כשאין כל סיבה הגיונית, גם לא תרבותית, אומרים שהסיבה היא בעיה נפשית או אף מחלת נפש של ממש (פסיכוזה ושיפוט לקוי, ׳מעורער בנפשו׳). לצערי, אין בידי מספיק מידע רפואי בשביל להעביר את הגדרת התרבות בעיניה של הפסיכיאטריה, ואני רק אומר שכשיש סיבה תרבותית זה שולל בעיה נפשית (אף שיתכן מצבים חריגים שלמרות ״סיבת״ התרבות האדם יאובחן כחולה נפש, כשהתרבות איננה מספקת בשביל להסביר את כל התנהגותו) אך אני מאמין שמאז ומעולם (או לפחות בתקופה הנוכחית המודרנית שבה נכתבו הספרים/מאמרים שראיתי על הנושא) הפסיכיאטריה נמנעה מלהכתיב את התרבות, דבר המצריך לתקן השקפת עולם של אנשים שאין קשה מזה, והרי מובן שהפסיכיאטרים שיצרו את הפסיכיאטריה (ויוצרים עד היום, אף שרוב הפסיכיאטריה היא ישנה נושנה כמדומני, מהמאה הקודמת לכל הפחות..) מעוניינים בכל כוחם להנחיל את הרעיונות הרפואיים שגילו לכלל הציבור על ידי שהרעיונות יהיו מקובלים על דעת הציבור, ואם זה יגבול בשינוי השקפת עולם של אנשים הציבור יתנגד לזה והרעיונות שיצרו לא יונחלו לדורות הבאים. אתה יכול לגלות גם בעצמך דברים שכמה שינסו לשנות לך את ההשקפה עליהם אתה לא תסכים לשנות. אם כן, לדעתי (אף שלא ראיתי את זה כתוב מפורש באיזשהו מקום) הפסיכיאטריה מסתכלת על תרבות כדפוס התנהגות הנוצרת מהשקפת עולם שכשלעצמה יכולה להיות לגיטימית, גם אם אין הוכחות לכאן ולכאן (כלומר- אם היא נכונה או שלא) ואולי דוקא משום שאין הוכחות לכאן או לכאן זה מה שיוצר את הלגיטימיות, כי אז זה יוצר אי ודאות שנותנת מקום לשני הדעות. רק כשיש מצב או השקפת עולם שהיא בודאות ובהגדרה מדעית מוכחת (׳מדעים מדוייקים׳ הנבחנים במבחנה...) איננה נכונה, הרי שרק אז אפשר להגדיר את ההתנהגות הנוצרת מהשקפה זו כחריגה מוזרה והוכחה לשיפוט לקוי ולפסיכוזה, או אי יציבות רגשית, גם אם זה מקובל בציבורים נרחבים מסיבה מסויימת. אגב, למורת רוחם של רבים מחברי הפורום שכנראה הם דתיים, בנידון דידן, נושאי דת, יש מחקרים עכשווים (אף שהם רק בחיתולים ולא בטוח שיצליחו להשיג מחקרים של סוף פסוק בנושא מסיבות רבות שאין כאן המקום לפרטם כי רבים הם ואי אפשר לפורטם במסגרת הודעה בפורום שאמורה להיות קצרה ככל הניתן, והרי מספיק הארכתי..) שמגלים שהדת היא תוצאה אבולוציונית, ויש חומרים במוח שקשורים בה (דופמין בעיקר). יש כתבות על זה שראיתי באתר הארץ ובגלובס. בכל מקרה, המחקרים על זה רק בראשית הדרך ויקח זמן, אם בכלל, עד לגמירתם ופירסום התוצאות, וכרגע הכל השערות בלבד. מקווה שעזרתי. בהצלחה וכל טוב, מני.

לאלו השואלים את עצמם מדוע עניתי דווקא על שאלה זו שהיא פחות הכרחית מהאחרות בפורום- איני עונה לפי הכרחיות אלא לפי מה שביכולתי לענות, כלומר- רק על שאלות שאני בטוח יודע שתשובתי בנושא נכונה. סיבה נוספת: תשובה על שאלה שאיננה הכרחית לפחות לא תגרור מעשים בלתי רצויים אצל אלו שמקבלים תשובה שגויה. עמכם הסליחה, מני.

טעיתי: דת אינה בהכרח תרבות, אך מה שבטוח שהיא אינה שינוי קיצוני מנטלי או רגשי. יש אנשים משכילים ויציבים נפשית, רופאים וכדומה, שהם דתיים. גם הם, כמו אותם חוזרים בתשובה שהצגת, מאמינים בשכר ועונש ומפחדים שאלוהים יענישם אם יעברו על מצוות התורה. אלו שמטיפים על כך זה נובע מאהבתם לתת מוסר לזולת, אשר זהו אמנם לא תכונה טובה אך זוהי איננה חריגה מהנורמה לפי אבני הבוחן של הפסיכיאטריה, כמובן. אי אפשר כל דבר לא רצוי להחשיבו כפסיכיאטרי, אלא רק דברים קיצוניים מאוד המקובלים שהם כך ואינם ניתנים לשני פנים. דת זהו דבר שנוי במחלוקת ועוד יותר שנוי במחלוקת הרעיון להחשיבו כפסיכוטי/לא יציב מבחינה נפשית. בהצלחה.

אגב, פסיכיאטריה איננה מהמדעים המדוייקים, היא יותר סטטיסטית. מבחינה סטיסטית לאו דוקא שהדת תהיה נוירוזה/פסיכוזה.

אכן