שאלה

שלום אנו שתי אחיות בסוף שנות ה-20. אבי בשנות החמישים, סגור באופיו, אינו מרבה לדבר, ובדר"כ כל יוזמה לשיחה באה מאיתנו, מהאם או מאדם אחר, למעט הנכדים. אבי אינו מאלו שהרבה ומרבה לבטא גילויי חיבה ואהבה, אם כי היו פעמים שהוא אמר זאת לאחר שהעלנו את הנושא. יחסי ההורים שלי, כפי שזכורים לי אף פעם לא היו זוהרים, ומבחינתי מהיום שהתחלתי להבין זוגיות מהי, אני רואה את אמי דועכת ומבינה מדוע. בשנים האחרונות אבי התחיל לשתות, אף בסתר, וכל נסיונות מצידנו לדבר אתו עלו בתוהו, הוא היה מכחיש. כל המצב הזה יצר ריחוק גדול מכפי שהיה, עד כי יכלו להיות מצבים שבהם כלל לא דיברו אתו בני הבית. לאחרונה ניכר כי הוא אינו שותה, לפחות לא בבית ובנוסף הוא מנסה להפסיק לעשן. המצב הוא כזה שלאחרונה הוא מגלה אכפתיות כלפינו הילדים, הוא מתקשר אלינו רבות ושואל ומתעניין וכל הצעה לצאת ולטייל נענית בחיוב, מה שלא היה קודם. אותה התעניינות מפליאה אותנו, שכן איננו רגילים לפתיחות הזאת, ובמיוחד את אחותי שלא הרבתה כל חייה לשוחח עם אבי ולעתים היא מוצאת עצמה כאילו אינה יודעת מה להגיד לו. יש והוא מסתובב בבית חסר מעש, ונראה כי יש לו צורך תמיד בחברה של המשפחה. איך אפשר לאפיין זאת? האם מדובר ב"החמצה" ורצון להשלים פערים? או באיזה שהוא סימפטום של גיל המעבר?