האם אבא סובל ממשבר גיל המעבר?

בשנה האחרונה חל שינוי אצל אבא שלי אני לא יודע אם בתחום הפיזי אבל בהחלט בתחום הנפשי הוא החל להתנהג לדברים מעט ב"ילדותיות" למה אני אומר ילדותיות? ההתנהגות מתאפיינת בזה שהוא לא כל כך נותן תשומת לב לדברים חשובים שאנחנו מנסים לדבר איתו עליהם, ועונה בלי רצון אמיתי ואכפתיות אלא רק כדי שנעזוב אותו, מתייחס קצת כמו נער שאמא מנסה להטיף לו והוא לא כל כך מתייחס לדבריה, הוא גם עונה הרבה פעמים בויכוחים [שדווקא לא קורים הרבה] בדווקא ולא חושב על מה שהוא אומר אלא דווקא נשאר בדעתו בלי להקשיב ולחשוב מלבד זה גיליתי לאחרונה שלאחר מס' ניתוחים שהוא עבר הוא החל לקחת כדורים נגד דיכאון [אני לא בטוח אם הם נגד דיכאון אבל הוא התחיל בהתחלה מ"רגיעון" וזה לא עזר לו והוא עבר לתרופות חזקות יותר לדעתי זה נגד דיכאון] אני מעריך שהכל קורה בהכרח ודווקא בגלל הפחד שנוצר לו כשהגיע לגיל 50 מהמוות, המחשבה הטורדנית הזאת שפתאום קפצה לעיני כולנו [ולא רק לו! אני מודה שגם אני חשבתי על זה הרבה] שהוא "קרוב" למוות יותר מכשהיה צעיר ושהוא הגיע ל"עתיד" שהוא דיבר עליו כשהוא היה עוד צעיר אפילו הילדים שלו כבר הגיעו לגיל בוגר [אני הצעיר מכולם בן 19 כבר] אני מאוד רוצה לגרום לו להרגיש טוב עם גילו המבוגר, לשנות את המחשבה מפחד מהמוות להשלמה עם המצב ולתת לו להנות מעמדתו של זקן השבט, לתת לו את ההרגשה שהוא בעל הנסיון העשיר ביותר ומהידע שלו הוא יכול לכוון ולהניע אותנו הצעירים שעדיין לא יודעים ונמצאים במקום שהוא כבר היה בו ולתת לו להמשיך הלאה בחייו בכיף ולהנות מהגיל שאליו הוא הגיע שיחשוב על היתרונות בו ולא על החסרונות. איך אתם מציעים שאעשה זאת? תודה! ואני מקווה שאם המקרה הזה מוכר לכם במשפחה תוכלו להיעזר בהודעה הארוכה למדי שכתבתי.. :)