שאלות
דיון מתוך פורום גיל המעבר וטיפול הורמונלי חילופי
ד"ר נכבד כמומחה אנדוקרינולוג ברצוני להפנות אליך מספר שאלות: 1. כאשר יש בעיות של סוכרת למשל, האדם מקבל תוספת של אינסולין עד סוף ימי חייו ללא חשש, כך גם בתת פעילות של בלוטת התריס הוא יקבל את האלטרוקסין כל חייו משום שהוא חסר לו. מדוע אם כך ישנה בעיתיות לקבל את החסר בהורמוני המין הנשיים שאובדים למשך כל החיים מבלי שיהיה חשש כלשהו? הרי אנחנו נותנים רק את מה שחסר? 2. ברור לי שאין קביעות מדוייקות, ובכל זאת אחרי כמה שנות טיפול הורמונלי חלופי מתחילה הסכנה לממאירות? 3. לגבי הסכנה בקרישיות האם ניתן למנוע אותה למשל על ידי נטילה יומיומית של אספירין וכדומה? תודה מראש על תשובותיך ויום טוב
נירית שלום ותודה על שאלותיך הנוקבות. טיפול הורמונלי חילופי אינו חיוני לחיים בכל הנשים כמו האינסולין שבלעדיו מתים או האלטרוקסין שחוסר מוחלט שלו בעייתי מאד אף הוא. מנגד, קשה לי לאמר ש 100% מהנשים הופכות להיות חולות בגיל 50. השכיחות של מחלות אנדוקריניות היא אחוזים ספורים לתת פעילות תריס וכעשירית מכך לכל היותר בסוכרת מסוג 1. מצב בו 100% מהאוכלוסיה נמצאים הוא כנראה מצב נורמלי ולא חמלה, לדעתי לפחות! כנראה שלאחר כארבע-חמש שנות טיפול מתחילה עלייה בממאירות בשד ואף זה לא בכל סוגי התכשירים! בממאירויות אחרות לא ברור כלל אם יש עלייה תחת טיפול. כנראה שמתן אסטרוגן עורי מוריד שכיחות קרישת היתר. כנראה שאף אספירין ואולי סטטינים (תרופות להורדת כולסטרול) מפחיתות קרישת יתר. בברכה דר' זלוצובר
מנהל פורום גיל המעבר וטיפול הורמונלי חילופי
