מה דעתך, דוקטור?

אמא שלי בת 47. כשהיתה בת 45 הפסיק לה המחזור ומאשה פעלתנית, בעלת קריירה ושמחה היא הפכה להיות שבר כלי.ממש. חברה שלה הפנתה אותה לרופא שנתן לה טיפול הורמונלי ואמא שלי חזרה לחיות כמו דג שהחזירו אותו למים. ממש. כאילו לא היה כלום לפני כן. כל זה נמשך שנה עד גיל 46. מה שקרה זה שלפני שנה, היא הלכה לגניקולוג שלה לבדיקת פאפס שגרתית וספרה לרופא שהיא מקבלת טיפול הורמונלי. הרופא צעק עליה שהיא ממש טפשה ושהרופא שנתן לה את הטיפול הוא פושע ורשלן והיום המגמה היא לא לתת טיפול כזה אלא אם כן יש בריחת סידן חמורה או גלי חום בלתי נסבלים. לאמא שלי אמנם לא היו גלי חום אבל דווקא יש לה אוסטאופניה. חוץ מזה שתי בנות דודות של אמא שלי מצד האבא חלו בסרטן השד והרופא הפחיד אותה שהיא משחקת בחיים שלה. זהו. מאז בערך שנה היא הפסיקה את הטיפול ההורמונלי. ואנחנו לא יכולים לראות אותה. היא ממש נבלה. אין לה חשק לכלום, היא הורידה לחצי משרה, היא כל הזמן עייפה ושוכבת, היא לא מרוכזת ולא נעים להגיד אפילו נהיתה קצת סנילית אפילו הפנים שלה הזדקנו מאד. רציתי לשאול את דעתך כמומחה האמנם זה מוחלט שההורמונים יסכנו אותה כל כך? חברה שלה לוקחת כבר כמה שנים והיא שמעה על עוד נשים שלוקחות ומרגישות ונראות נפלא. גם היא הרגישה ככה בשנה שהיא קיבלה את הטיפול. מאד חשוב לי לקרוא את דעתך כי אמרו לי שאתה מומחה בתחום. תודה.

ועוד שאלה- אם היא לוקחת את ההורמונים האם יש לה דרך לסכן את עצמה פחות על ידי אורח חיים מסוים, בדיקות?