שאלה

שאלה מאוד מורכבת, התשובה לה ארוכה. אומר בקצרה: יש 2 שיטות לבצע דיאליזה: המודיאליזה או דיאליזה צפקית. לכל שיטה יתרונות וחסרונות. לצורך המודיאליזה יש לבצע ניתוח ליצירת פיסטולה עורקית-ורידית שתאפשר זרימת דם טובה על מנת לבצע טיפול דיאליזה איכותי. את הניתח יש לבצע לפחות חודשיים לפני התחלת דיאליזות על מנת שהפיסטולה תבשיל, ולכן מפנים לניתוח זה מספר חודשים לפני שצופים התחלת דיאליזות. דיאליזה צפקית מתבצעת דרך צינורית בבית, המוכנסת בניתוח בהרדמה מקומית או כללית. הצינורית מוחדרת מספר שבועות לפני התחלת דיאליזות על מנת לאפשר למקום להחלים לפני התחלת טיפול. ממליצה על הערכה במסגרת מרפאה פרה דיאליטית על מנת להבין מה ההבדלים בין השיטות כך שתוכלו לקבל החלטה מושכלת ולהתקדם בהתאם. ניתן לבקש הפניה מהרופא המטפל. לפני השתלת כליה יש צורך בבדיקות רבות, בראש ובראשונה לנתרם - לוודא שיכול לעמוד בניתוח ההשתלה ובסיבוכים שאחרי - והן לתורם - לוודא שהוא בריא לחלוטין ושאין מניעה מתרומה. הסיכונים העיקריים לתורם - סיבוכים סביב הניתוח (שכיחות נמוכה), יכול לפתח יתר לחץ דם ובאחוז נמוך מאוד יכול לפתח אי ספיקת כליות בעתיד. נשים צעירות שתורמות יכולות לפתח רעלת היריון בהיריונות הבאים. הסיכון לתורם לא נחשב גבוה (אחרת לא היו מתקיימות השתלות מן החי).