הפרשת חלבון בשתן ופרוגנוזה
דיון מתוך פורום נפרולוגיה
שלום רב , 1.האם הפרשת חלבון בשתן תמיד מובילה בסופו של דבר לכשל כלייתי ? האם רק כשמצב הוא בטווח הנפרוטי? 2.אם כן , מה ממוצע הפרוגנוזה בין התחלת הפרשת החלבון לבין ההגעה לדיאליזה ? 3.ועוד שאלה נפרדת ,אבי חולה סכרת 17 שנה בן 62 יחס אלבומין קריאטינין 5 שנים היה 41 אבל עלה לפני כמה חודשים ל 80 (יל"ד גבוה לא טופל ) הרופא נתן לו ג'ארדינאס דואו ודופלקס ,והיחס אלבומין קריאטינין ירד שוב ל 41, egfr עלה מ96 ל 102 וקריאטינין 0.67 . כמה זמן המיקרואלבומינוריה יכולה להישאר יציבה והאם בטוח בסוף מגיעים לדיאליזה במצב כזה ? אשמח לתשובה מפורטת וחד משמעית על 3 השאלות . תודה רבה מראש .
אלבומינוריה פרסיסטנטית של מעל ל300 מיליגרם לגרם קראטינין היא גורם סיכון משמעותי להתקדמות מחלת הכליה. יותר כשיש כבר אי ספיקת כליות זאת אומרת egfr מתחת ל 60. טיפול בתרופות שאביך מקבל (גארדיאנס וואלסרטאן הנמצא בדופלקס) מפחית את הסיכון להתקדמות מחלה כלייתית, מפחית את האלבומינוריה ומגן על הכליה. ככל שהאלבומינוריה מגיבה לטיפול כך הפרוגנוזה הכלייתית טובה יותר. איזון מיטבי בנוסף של גורמי סיכון אחרים להתקדמות מחלת כליה כמו לחץ דם, סוכרת, הפסקת עישון, איזון שומנים, שמירה על משקל גוף תקין גם הם יכולים להאט את קצב ההתקדמות. אביך עוד רחוק מדיאליזה.