אני ממש מבואס ואשמח לצפירת הרגעה...הסבר חלופי

היי, כפי שאתן זוכרות עברתי לפני חצי שנה הרחבה של עורק הכליה הימנית בסטנט עקב היתיאות ועליה בל.ד וירידה קלה בתפקוד הכליות (קריאטנין 1.43). הרופאים התלבטו, ומאחר וחשדו שזה טרומבוזיס שסתם לי את הכלייה, החליטו על הפרוצדורה למרות הסיכון ולמרות שלא תמיד מועילה. לפני הפרוצדורה דופלקס הצליח לאזן את ל שלי פחות או יותר לאזור 85/130 וגם הקריאטנין ירד ל 1.3. והנה עכשיו, אחרי הפרוצדורה, אומנם היו פה ושם שבועיים של.ד ירד ולא נדרשתי לדופלקס, וגם בדיקת דופלר כליות הראתה שאין היצירות חוזרת, אך מאז שוב ל.ד חזר לעלות לאזור 90/140, כך שאני חייב ליטול שוב דופלקס...וגם...הקריאטנין השהיה אחרי הפרוצדורה 1.08 התחיל לטפס לכיוון 1.3, ומנגד ה eGFR ירד מ 80 אחרי הפרוצדורה ל 69 בהתאמה, ואני צריך ליטול 2 מדללי גם, אספירין ופלוויקס, כנראה לכל החיים, כדורים שיכולים לעשות לי דימום מוחי או במערכת העיכול, ואני חרד על כך, ויש לי כל הז ן סימנים כחולים, וגם סטטינים...וגם כל כמה חודשים ביקורות ובדיקות חוזרות של הכליה, וגם פתחתי אורטיקריה כרונית, בחילות, פלפיטציות וכאבי ראש 24/7, ואין ספק שחלק גדול מזה נובע מלחץ וחרדה, וייתכן שלמרות הפרוצדורה, לבסוף גם אאבד את הכליה, והרי המחקרים מראש סותרים, וגם אתן כתבתן לי ההחלטה על פרוצדורה כזאת היא ואני שואל אגישה בגלל הסיכויים מול הסיכונים. אז אני שואל אתכן, אם אני מרגיש היום, אחרי הפרוצדורה של חדרת הסטנט יותר גרוע מלפניה, ועם יותר כדורים (6 שונים במספר) בדיקות תסמינים וחרדות יומיות אינסופיות, ועדיין חייב לשמור על תזונה ואורח חיים בריא באדיקות, במה הועילה לי הפרוצדורה הניתוחית המסוכנות הזאת??? וכל זה מבלי שיש לי טרשת עורקים בחלקים אחרים בגוף (מוח, צוואר, לב), וככל הנראה היה לי תסחיף כולסטרול/קריש דם אחרי זריקת קורונה ו/או דלקת ריאות מקורונה שסתמה לי את העורק....כאשר אפילו צוות המומחים לא ידע מה סתם לי את העורק וגם נכון לרגע זה אני לא יודעמה הסיבה ומה סוג הסתימה (פלאק פיברוזיס או קריש או גם וגם). ועכשיו אני ממש מתוסכל ולא מוצא את עצמי... אשמח להתייחסותכם מנסיונכם רב השנים ממקרים דומים באיכילוב, וברור לי שאין הרבה מקרים והם נדירים...מה צופן לי העתיד מבחינה בריאותית במצבי? סתימה מוחלטת של העורק, אי ספיקת כליות ו/או נמק של הכליה והוצאת בניתוח? דימום מוחי או במערכת העיכול מאספירין/פלוויקס? להיות תלוי בכדורים ובדיקות כל החיים? אולי בכלל היה נכון לא לעשות ניתוח ולחיות ככה עד שהכליה היה נחסמת סופית מקבללת נמק ואז ומוציאים אותה או משאירים ככה בגוף? (הרי אדם יכול לחיות גם עם כליה אחת בריאה) לאן אני ממשיך מפה? מה יצא לי מכל הסיפור הזה... אין לי תשובות מאיש....ולכן אשמח לתובנות/הסבר חלופי שלכן שלא חשבתי או מודע לו.... בתודה מראש, איתן