שאלה בעניין גמגום בגיל הרך

בן 3:02, ילד שני מבין שלושה ילדים, לפני כשנה החל לגמגם, ללא אירוע מאתחל למעט נסיון גמילה בסמוך להופעת הגמגום, ללא הסטוריה משפחתית של גמגום. מספר חודשים לאחר הופעת הגמגום ההורים היו בחרדה רבה, נתתי הדרכה והמלצתי להמתין, חזרו אלי אחרי שבועיים ובקשו להתחיל טיפול. החל טיפול לפני כ5 חודשים. ממצאי האבחון: ילד חמוד ונבון, הגיע לאבחון בלווי אימו בשל גמגום, ללא רקע של גמגום במשפחה, הופעת הגמגום סביב הגמילה. במהלך האבחון היה נינוח ושיתף פעולה היטב. באבחון עלה כי הבנת שפה תקינה, אוצר מילים, מורפולוגיה ותחביר תקינים, וכן מעט שימוש בתהליכים פונולוגיים גבוליים לגילו. כמו כן נצפה גמגום בחומרה בינונית-חמורה שבא לידי בטוי בחזרות על הברות או מילים בתחילת מבע או באמצעו. בטיפול שמתי לב שיש לחיצות ולעיתים נטיה לדבר מהר, התחלתי עם טכניקת דיבור איטי ורך באמצעות הארנב והצב, כמו כן הכנסתי אלמנטים אינטראקטיביים מינוריים של משחק דמיוני משותף והעלאת תובנות מתוכו. הוא רכש את טכניקת הדבור האיטי והרך, עד לרמת מספר משפטים ברצף, בתחילה הראה התנגדות קלה אך לאחר שראה כי הטכניקה עוזרת לו לדבר שוטף השתמש בה ביתר רצון, לעיתים עושה בה שימוש ללא תזכורות מצידי, במטלות מובנות ואף מעט פתוחות. לאחר כ5-6 שבועות מתחילת הטיפול הפסיק לגמגם, אולם, לאחר כשבועיים חזר הגמגום עד לחומרתו הקודמת. במהלך הטיפול למדתי להכיר אותו וגיליתי כי הוא ילד נבון, רגיש במידה רבה, מתקשה בהסתגלות ובמעברים למשחקים/אנשים/אירועים חדשים, כמו כן קיים קושי בחשיבה מופשטת (התואמת לגילו כמובן), קושי ביצירתיות, דמיון גמישות. רוב המשחקים הדמיוניים שלו התמקדו בשחזור שגרת הבית היומית, לנסיונות לחידוש או לגמישות/גיוון המשחק הוא הגיב בהתנגדות, אך לאחר פרק זמן הסתגל והתאים את עצמו. לדוגמה: למשחק בתוך אוהל חדש לו- התנגד להיכנס, אך הסכים לשחק עימי כשאני ישובה באוהל והוא בחוץ, לאחר מספר מפגשים נכנס אף הוא... הוא מראה שיפור בתחום הגמישות אך המרכיב קיים, ההורים קבלו הדרכה ומשתדלים לעבור על מתן שליטה, צפיות ובחירה לחיים, הכנה לשנויי שגרה ודבור הקושי הרגשי לפני או אחרי. כיום הוא יכול להשתמש בטכניקה עד מספר משפטים ברצף, בדרך כלל במטלות מובנות ופחות בספונטניות. לדעתי, הגמגום – מאז שחזר, השתפר בתדירות האירועים, וכן הוא "אסטטי" יותר (אני לא יודעת אם זה משמעותי). האם תולה את השיפור בגליות שגרתית של הגמגום. עוד נקודה לציון: אני מכירה את אימו עוד לפני הטיפול (הכרות קלושה) ואבא שלו למד עם בעלי בצעירותו באותה מסגרת (כן, זו היתה טעות לקבל אותם לטיפול). יש להורים כמה עניינים לשיפור: חרדה גבוהה, מדברים אליו כאל תינוק, אמביוולנטיות ביחס ליעילות הטיפול ונטילת אחריות לא במקומה, לדוגמה: יום אחד לא הגיעו ואמרו כי "היום זהו יום קשה לו, וממילא השגרה מופרת והוא מגמגם הרבה יותר כך שאין טעם לבא לטיפול...", יש בהם משהו לא מותאם ולעיתים אף לא מודע לילד ולקשיים... בשבוע שעבר הביאו לי שוקולד כי רואים שחל שיפור תקשורתי במרכיבים שאנחנו עובדים עליהם.. השאלה היא: מה הלאה? לטפל בהורים אני מתקשה בשל הכרותי עימם. את הטכניקה, באופן כללי אני עומדת לסיים, האם להמשיך לעבוד עימו? אם כן - על מה? ואם לא - מה ההמשך? תודה מראש!! מיכל