בעיות שינה וילדים

שלום. אני בתחילת שנות ה-30, לפני מס' שנים אבחנו אצלי היפרסומניה אידיופתית ופאזת שינה דחויה. אני נזקק למינימום של כ-10 שעות שינה כדי לתפקד באופן סביר ומחזור השינה הטבעי שלי הוא פחות או יותר מהשעה שתיים בצהריים עד חצות. את כל חיים הצעירים העברתי ממש בסבל, ורק לאחר ש"אובחנתי" והפכתי מסתם עצלן למישהו עם בעיה רפואית, קיבלתי תרופות שמסייעות לי. טיפול ארוך ומדורג במלטונין במינונים שונים ובשיטות שונות היה חסר תוחלת וכיום אני איכשהו "שורד את השבוע" ונעזר בפרוביג'יל לפי הצורך כאשר חש עייפות מוגזמת ובאמביין CR כאשר מתקשה מאוד להירדם. משתדל להשתמש כמה שפחות ורק כשבאמת לא מסוגל להסתדר בלי. באופן כללי אני רואה את עצמי כאדם שחי את חייו בתפקוד מאוד נמוך (לא במובן הקליני). כל הסופ"ש ישן ומפצה על העייפות המצטברת, כל מהלך ההתעוררות בבוקר הוא תהליך מייסר ובלתי נגמר, מעביר את היום בחוסר אנרגיה, מגיע הביתה ואין לי כוח לעשות כלום בגלל שאני תמיד עייף (למרות שביחד עם זה מתקשה להירדם). נכון שהתיאור הזה עלול להטעות וליצור את הרושם שאולי מדובר במשהו שנובע ממצב נפשי, אבל מדובר במשהו פיזיולוגי בלבד. למרות כל זאת חי חיים יחסית נורמליים אבל כל החיים סובבים ומתוכננים סביב זה. עד עכשיו למזלי גם הזדמן לי לעבוד במקומות שהיו סופר-סבלניים לשעות הלא קונבנציונליות שלי. העניין הוא שבקרוב יצטרף למשפחה תינוק ויש לי הרגשה שאם שום דבר לא ישתנה אני פשוט אתמוטט ואקרוס. האם יש מה עוד לעשות ?