טיפול בהזרקת קצף

ישנן מספר שיטות לטיפול באי-ספיקה ורידית (דליות). טיפול מיכני-שמרני: הליכה, הנעת רגליים בישיבה, גרב אלסטית. יתרונות: לא פולשני, זול וזמין, מתאים לכולם. חסרונות: איננו מטפל. משמר את המצב הקיים ומונע אפשרות להחמרה. ניתוח תלישה - יתרונות: טיפול. חסרונות: פולשני מאוד (הרדמה כללית או אפידורלית), חתכים וצלקות, לא ניתן לבצע במקביל שתי רגליים, זמן החלמה ארוך, הישנות יחסית גבוהה 20-50% בתוך 5 שנים. טיפולים זעיר פולשניים: חום (לייזר, גלי רדיו, קיטור), מיכני (קלאריוויין), תרופה (הזרקת קצף תחת US)- בכולם התוצאה טובה לפחות כמו הניתוח ולרוב טובה יותר. הטיפול בחום הוא הפשוט והמקובל ביותר כיום לבעיות של ורידים גדולים (אפילו גדולים מאוד). יתרונות: הרדמה מקומית, מיעוט חתכים (או בכלל לא), ניתן לביצוע בו זמנית בשתי רגליים, החלמה מהירה. חסרונות: מחיר יקר, מחייב ביצוע בחדר ניתוח, ישנה "תגובה" ברגל למשך מספר ימים. קלאריוויין - טיפול דומה אך ללא חום ולכן ניתן לביצוע במרפאה. חסרונות - יקר, איננו מוכר ע"י חלק נכבד מקופות החולים, איננו מתאים לורידים גדולים או מפותלים. הזרקת קצף: יתרונות - אין צורך בחדר ניתוח, ניתן לביצוע בו זמנית בשתי רגליים. בעקרון אמור להיות זול יותר מאחר ואיננו דורש ציוד מיוחד או חדר ניתוח. חסרונות - טיפול ארוך - בניגוד לכל הנ"ל שהם בעקרון טיפול חד פעמי כאן מדובר בסדרה של טיפולים 3-4 בממוצע (חודש לפחות בין טיפול לטיפול). בעייתי מעט בורידים מאוד גדולים. באופן פרדוקסאלי יקר יותר מטיפולי חום בחלק מקופות החולים.