חוסר שליטה בצואה

מירי שלום רב, תחום התמחותי אינו מתמקד באי שליטה בצואה (המונח המקצועי הוא אנקופרזיס) אך אנסה בכל זאת להועיל. סדר השגת השליטה על הצרכים הוא כלהלן, ראשית מושגת שליטה על השגת צואה, בד"כ בין הגילאים שנה וחצי לשלוש, (ראשית בשעות הלילה ואח"כ בשעות היום) ולאחר מכן מושגת שליטה על פעילות שלפוחית השתן (ראשית בשעות היום ולבסוף גם בלילה). אי שליטה בצואה מוגדרת בילדים שגילם המנטלי הוא ארבע שנים לפחות, כאשר שכיחות התופעה היא לפחות אחת לחודש ובמשך מספר חודשים רציפים. התופעה נפוצה פי 3 יותר בבנים מאשר בבנות. כמו כן ידוע כי לפחות שליש מילדים אלו סובלים במקביל גם מהרטבת לילה. נהוג להבדיל בין קבוצת המתאפקים ללא-מתאפקים: 1. ילדים השולטים בסוגרים ומרצונם מניחים את צואתם במקומות שאינם סבירים. 2. ילדים שאינם מודעים, או אינם מסוגלים, לשלוט על פעילות זו. 3. מצבים שאי השליטה היא תוצאה של עודף או בעיה בעיכול נוזלים (שלשול), חרדה או התאפקות יתר. מרבית הילדים משתייכים לקבוצה (3), כלומר על פי רוב, קיימת התופעה כתוצאה מהתאפקות ממושכת או עצירות כרונית. למצב זה נילווים כאבי בטן והפרעות בתיאבון. חשוב לפנות לטיפול שכן התאפקות ממושכת עשויה לגרום לחסימות במעיים, היווצרות אבני צואה, כאבי בטן וכיו"ב. הסיבות לתופעה עשויות להיות מגוונות ולכלול אחד או יותר מהבאים: ליקוי או איחור בהבשלת מערכת הרפלקסים העצבית-שרירית, גורמים סביבתיים, גורמים התנהגותיים ו/או משפחתיים. הטיפולים הניתנים עשויים להיות התנהגותיים (הדרכה והסבר, קביעת מועדים להליכה לשירותים, פיתוח הרגלים לישיבה על סיר או אסלה, מתן חיזוקים ותגמולים להצלחות ועוד) לעיתים, ולפי מידת הצורך משלבים טיפולים תרופתיים להקלה על העצירות. מומלץ אם כן לפנות לרופא הילדים המטפל. בהצלחה רבה