גמילה אומללה
דיון מתוך פורום הרטבת לילה
אני מקוה שאפשר לשאול גם על הרטבת יום (ולילה)...... בני בן 3 ו-3 חודשים ומזה כ-3 חודשים הוא ללא חיתול. בחודשיים הראשונים הוא פשוט עשה את צרכיו (שניהם...) בבגדיו, ללא שום אזהרה או הליכה לשירותים מיוזמתו. הדרך היחידה בה נשאר יבש, היתה כשנלקח לשירותים "בזמן הנכון"- מה שדרש מצידנו עירנות מתמדת וחישובים (כמה שתה, מתי עשה, מתי יצטרך וכ"ו). מזה כחודש מנסים חיזוק חיובי בצורת מדבקה כשעושה בשירותים וכן הוא מוריד את הבגדים הרטובים לבד ועוזר לנקות את השלולית (או גרוע מכך)- אם "ברח" לו. בשבועיים האחרונים יש התקדמות קטנה, היות והוא התחיל ללכת לשירותים לבד. בנוסף, הילד מסוגל לתת שתן "לפי בקשה" ולכן אני מניחה ששולט בשלפוחית (???). אבל! עדיין צריך לקחת אותו לשירותים/להזכיר לו רוב הזמן, והוא עדיין עושה בבגדים (3-1 פעמים ביום). ולא רק פיפי... אם הוא שותה הרבה, הוא מסוגל "לפספס" פעמיים תוך שעה! על הלילה אין מה לדבר- קם עם חיתול העולה על גדותיו. מה לעשות??? זה נורמלי? בגילו? נ.ב. רופא הילדים לא חושב שיש בעיה רפואית, אם כי לא נשלחנו לשום בדיקות. העלה חשד להיצרות המיאטוס, אך הבנתי שאין קשר לבעיה שתיארתי. בתודה מראש וברכות על הפורום החדש והחשוב, אמא.
האם הרטבת יום אינה בתחום עבודתך??? תודה.
אמא שלום רב, קראתי בעיון את הודעתך. למעשה את מתארת מספר תופעות - אי שליטה בשתן בשעות היום, הרטבת לילה ואי שליטה על צואה (המונח המקצועי הוא אנקופרזיס). ילד לומד לשלוט על סוגריו בהדרגה עם התפתחותו והתפתחות בשלות מערכת העצבים שלו. ידוע כי תהליך השגת השליטה על הסוגרים משתנה בין ילד לילד. בין גיל שנה לגיל שלוש וחצי לומד הילד לשלוט על הטלת הצואה (ראשית בלילה ואחר כך במשך היום) לאחר מכן נרכשת שליטה על הטלת שתן ביום והשלב האחרון הוא השגת שליטה על שתן בלילה. לפי הגדרה, הרטבת לילה היא הטלת שתן בלתי-רצונית בילדים בגילאי 5 ומעלה המרטיבים לפחות פעמיים בחודש, ובלבד שאין הדבר תוצאה של ליקוי אורגאני מוכר. הטלת צואה (אנקופרזיס) מוגדרת כהטלת צואה נשנית, רצונית או בלתי-רצונית, במקומות שאינם סבירים חברתית ובתכיפות של לפחות אחת לחודש אצל ילדים שגילם המנטלי הוא לפחות ארבע! יש המבדילים בין קבוצת המתאפקים ללא-מתאפקים: 1. ילדים השולטים בסוגרים ומרצונם מניחים את צואתם במקומות לא מתאימים. 2. ילדים שאינם מודעים למעשיהם, או שהן מודעים אך לא מסוגלים לשלוט על כך. 3. מצבים שאי השליטה היא תוצאה של עודף נוזלים (שלשול), חרדה, או עודף התאפקות. עוד אציין שעצירות שכיחה מאוד אצל ילדים אלו ולעיתים כאבי בטן והפרעות בתיאבון נילווים לכך. בנקודה זו אדגיש, דאגתך ברורה, אולם בנך עדיין צעיר ובשלב זה התנהגותו לא נחשבת חריגה ובכל מקרה בוודאי שבשלב זה לא ניתן עדיין להצביע על הפרעה כזו או אחרת. מה גם שאת בכל זאת מציינת כי בתקופה האחרונה חלה התקדמות. הבה נקווה שזהו תחילת תהליך הגמילה והשגת השליטה על סוגריו. אם הבעיה תימשך מעבר לגיל ארבע מומלץ לפנות לרופא מומחה, ראשית לשם שלילת הפרעה התנהגותית או נפשית, כמו גם שלילה של בעיה נוירולוגית (פעילות שרירים ורפלקסים). לגבי ההרטבה הסיבות לתופעה פורטו כבר בתשובות לגולשים רבים ואת מוזמנת לעבור עליהן. בכל מקרה טיפול יעיל ראשיתו בקבלת אנמנזה טובה מהילד ומההורים, הסבר אודות התופעות, נסיון להוריד את הלחץ והמתח המשפחתי, ובהתאם לאבחנה התאמת טיפול התנהגותי ו/או תרופתי. את מוזמנת ליצור קשר במידה ויש לך שאלות נוספות. בהצלחה מרכז מידע ארצי - 1-800-505-900
ראשית, תודה על התשובה המעמיקה. אכן, מיום ליום הילד מפגין יותר שליטה וניגש לשירותים מיוזמתו. עם זאת, עדיין "מפספס" (או עושה בכוונה, לא תמיד זה ברור לי)- במיוחד אם הוא עייף ו/או נרגש. אני מבינה, לפי תשובתך, כי בגילו מוקדם מדי לחשוד בפתלוגיה כלשהי וייתכן כי אכן מדובר בתהליך גמילה ממושך... אני מקוה שאכן כך (ושהבנתי אותך נכונה)! אודה להתיחסותך לגבי שאלתי על חשד להיצרות המיאטוס: האם יכולה להיות לכך השלכה על קשיים בגמילה? השתנות תכופות? בברכה ובתודה, אמא.