המלצה לתרופה נגד דיכאון לחולה קשישה

ישנם מספר מצבים שעלולים לגרום להיפונתרמיה, כולל מצבי מחלה שונים (אי ספיקת כליות, צירוזיס, היפותירואידיזם ועוד), ובגיל המבוגר הסיכון לתופעת לוואי זו עולה. ככלל, השיקולים לבחירת טיפול נוגד דיכאון בקשישים הם רבים ותלויים בין היתר, במחלות הרקע בתרופות הנוספות ובמצבו התפקודי של הקשיש. אין תרופה החפה מתופעות לוואי, והטיפול הרפואי נבחר תוך התחשבות ביחס הסיכון-תועלת לכל תכשיר. תרופות ממשפחת מעכבי הסרוטונין הסלקטיביות (SSRI) מקושרות במידה גבוהה לירידת רמות נתרן, וככל האנטידכאוניים מקושרים לעלייה בסיכון לנפילות. גם בתרופות בתוך משפחה זו הסיכון אינו "שווה" עבור כל התרופות, כאשר Paroxetine מקושר לנפילות בצורה הגבוהה ביותר. גם בתרופות ממשפחת מעכבי הסרוטונין והנוראדרנלין (SNRI) וב Mirtazapine יש להשתמש בזהירות מעל גיל 65 תוך ניטור הדוק של רמות הנתרן במהלך הטיפול. תרופות ממשפחת נוגדי הדכאון הטריציקליים (TCA) אינם מהווים בד"כ תרופות בחירה לטיפול באוכלוסייה המבוגרת בשל תופעות לוואי אנטיכולינרגיות ופוטנציאל גבוה לגרום לישנוניות, לירידת לחץ דם חדה בשינויי תנוחה, ולנפילות. בנוסף, הן עלולות להחמיר מצבי היפונתרמיה. Bupropion אינה מקושרת עם ירידת רמות נתרן אך רמות התרופה עלולות להצטבר בקשישים. לסיכום, קשישים רגישים יותר לתופעות לוואי שעלולות להתרחש במהלך טיפול בתרופות נוגדות דיכאון, במיוחד כאלה עם גורמי סיכון. עם זאת, הרופא המטפל ירשום את התרופה כאשר התועלת הצפויה מהטיפול בתרופות עולה על הסיכון. הטיפול בד"כ יתחיל במינון נמוך תוך מעקב מתאים והתאמת מינון במידת הצורך. על מנת להתאים טיפול יש לפנות לרופא המטפל.