T-TUBE

שלום אכן ניתוח החדרת צינוריות איוורור שני אצל תינוק בן שבעה וחצי חודשים הינו מכלך מחלה וטיפול לא רגילים וככל הנראה לא היה מנוס מכך ועל מנת למזער את מספר הניתוחים הנדרש החליט הרופא על שימוש בצינורית איוורור אש רניפלטת לאחר זמן רב יותר מצינורית איוורור רגילה. באשר לשאלותיך, אני מעתיקה לכאן את ההסברים המקובלים סביב ניתוח החדרת צינוריות. אני מניחה ששההברים יתנו לך תשובות לשאלותיך. במישה ותיוותרנה שאלות אשמח לענות. "ניתוח החדרת צינוריות אוורור, (Ventilation tube, Gromets, "כפתורים")- מה עושים בניתוח? הניתוח כולל ניקוב בעור התוף ומאפשר שאיבת נוזלים והכנסת צינורית קטנה (Ventilation tube, "כפתור"), המספקת אוורור לחלל האוזן התיכונה, מנקזת נוזלים או מוגלה ומאפשרת איזון לחצים בין האוזן התיכונה לחיצונית. כל עוד צינורית האוורור נשארת במקום האוזן תהיה מאווררת. צינורית נשארת במקום באופן ממוצע 6-8 חודשים. לאחר כשנה מרבית הצינוריות נפלטות והנקב בעור התוף שהן משאירות מאחוריהן נסגר מאליו. אם הצינורית לא נפלטה יש להוציאה בסופו של דבר, כדי להימנע מנזק קבוע לעור התוף. משמעות הדבר היא שהצינורית עלולה לצאת גם אחרי שבועות ספורים. מתי מבצעים החדרת צינורית אוורור? 1. במצב של דלקות אוזניים חריפות חוזרות (הכנסת הצינורית מפחיתה / מונעת דלקות אוזן חריפות חוזרות). 2. במצבים בהם מצטברים נוזלים באוזן התיכונה מאחורי עור התוף אשר גורמים לליקוי שמיעה ובהמשך לפגיעה באוזן (צינורית האוורור משפרת את השמיעה ומונעת הצטברות הנוזלים הדלקתיים ועל ידי כך מונעת נזקים דלקתיים נוספים). 3. כאשר קיימת שקיעה מתקדמת של עור התוף (הנובעת מלחץ שלילי יחסי בחלל האוזן התיכונה). הצינורית משווה לחצים בין חלל האוזן התיכונה והסביבה החיצונית וכך מונעת את השקיעה של עור התוף.. 4. קיים מצב חריג ביותר בו מבצעים החדרת צנוריות איוורור עקב תחושת חוסר איזון לחצים באוזן או מחלת מנייר (שגורמת לסחרחורת). תופעה זו קיימת במבוגרים והיא נדירה מאוד. קשיים וסיכונים של ניתוח החדרת צינוריות אוורור: 1. אצל ילדים הניתוח מבוצע בהרדמה מלאה. מדובר בפעולה קצרה מאוד כמובן. אצל מבוגרים אפשרי בהרדמה מקומית. 2. זיהום ודימום כמו בכל ניתוח (סיכון מינימלי). 3. צינורית האוורור אינה חד כיוונית, ולכן האוזן התיכונה, שאמורה להיות סגורה לסביבה החיצונית (ולחומרים כמו מים, אוויר וכד') נחשפת בפני כל דבר וזיהום העלול לחדור מבחוץ. לכן יש להקפיד שלא להכניס מים לאוזן. 4. הפרשה ממושכת דרך הצינורית (3-5%). 5. הפרשה מתמדת דרך הצינורית עלולה להביא לצורך להכניס צינורית חדשה (להחליף, להוציא וכו') שכן קשה לדעת האם ההפרשה מהאוזן נובעת מדלקות שמפתח החולה אשר מתנקזות דרך הצינורית החוצה או שהדלקות והזיהום מקורם בצינורית עצמה ובסביבה החיצונית. ניתן לעיתים להבדיל בין שני המצבים על ידי סוג החיידק שמבודדים מהמוגלה המופרשת מהאוזן. 6. עלול להיווצר נקב קבוע בעור התוף. במידה ולא נסגר באופן ספונטאני, יהיה צורך לסגור את הנקב בניתוח מיוחד. 3-5%. 7. הצינורית לא משפיעה על נטייתו של החולה לפתח את המחלה שבגינה הוכנסה הצינורית. לכן כאשר צינורית נפלטת, או כאשר מוציאים אותה, במידה ולחולה יש עדיין נטייה למחלות אלו, המחלה תחזור ויהיה צורך שוב להכניס צינורית אוורור. 8. צורך להוציא צינורית בהרדמה חוזרת (אם לא נפלטה מעצמה) 9. יש לזכור כי מדובר במחלה (דלקת אוזן חריפה חוזרת, נוזלים מאחורי עור התוף או שקיעת עור תוף) הנמצאת בספקטרום של מחלות האוזן הדלקתיות הכרוניות והלוקים באחת מהן עלולים ללקות במחלות אחרות הנמצאות בספקטרום זה (המחלות המוגדרות כנמצאות בספקטרום זה הינן:דלקת אוזן חריפה חוזרת, נוזלים מאחורי עור התוף, נקב בעור התו, שקיעת עור תוף, כולסטאטומה). המלצות לחולים עם צינורית אוורור: 1. יש להקפיד שלא להכניס מים לאוזן 2. רצוי להשתמש באטמי אוזניים בשעת האמבטיה ובכל רחצה בים או בבריכה 3. יש להיבדק ע"י הצוות הרפואי שהכניס את הצינורית, כל 3 חודשים לפחות, כל עוד הצינורית לא יצאה. פרופסור מיכל לונץ"