אלטרנטיבה לטיפול המקובל בעניין צפיפות עצם ירודה

הסיפור הבלתי אפשרי שלי הוא כבר בן 25 שנים וכנראה גם יותר אלא שלא נבדקתי לפני כן., הייתי רקדנית בלט קלאסי בעת שרופא נשים החליט לשלוח לאותי לבדיקת צפיפות העצם, לדבריו בגלל שאני דקיקה ובקושי שוקלת..... (משקלי 44 וגובהי 158 עד היום) מאז ועד היום כל אימת שאני בודקת את צפיפות עצמותיי גם אני נחרדת מהתוצאות, מצד שני, על אף שאני כבר עברתי את גיל ה- 70, עדיין זקופה ללא עקמת ללא גיבנת, אף פעם בחיי לא חוויתי כאב גב, לא בירכיים, לא כתפיים, רגליים, או משהו שניתן לשייכו למחלת דלדול העצמות שעל פניו ברור שמקננת בי, אף פעם מאז ילדותי לא קרה לי שבר כלשהו, מרגישה מצוין, מרגישה קלה ובריאה, אנרגטית.....עובדת סביב השעון, עבודתי כיום מחייבת כושר פיזי וגם מנטאלי.... אני משערת שתשובתך עשויה להיות שפתאום ללא אזהרה מוקדמת לא אצליח יותר לזוז, על הסיכון הזה מספרים לי הרופאים כבר דור שנים, מה שהיה מרגיע את הרופאים ומשאיר לי צוהר לתקווה זה אילו הסכמתי ליטול מהביפוספונטים, אבל אני מסרבת, מהיות תרופות אלו אמנם לכאורה מעלות את צפיפות העצמות אבל פוגעות בחוסנן ובגמישותן, על כך לא ניתן להתווכח. שאלתי אלייך היא האם ידוע עוד הורמון (גם אם אינו בסל הבריאות, אני יכולה להרשות לעצמי) שיכול לעזור במניעה ואו אף בתיקון המצב, הנה כי כן אני חולה על הנייר , כלומר בתוצאות הבדיקה, אבל במציאות בריאה לגמרי.

בא לי להמשיך לספר, הסיבה שאיבדתי אמון ברפואה היא המדיניות השטחית, כפי שתיארתי לעיל רופא הנשים החליט ללא בירור איתי שדלדול העצם שמעלה תוצאות הבדיקה, נובע מגיל הבלות, וכמובן פיטם אותי בהורמונים שלא הביאו לעצמותיי תועלת......אז לא נכון, המצב שלי הוא תוצאה מפורשת של מחלה אחרת בנערותי . אני אף פעם לא מספרת את האמת הזאת לרופאים, בגלל שהם לא טורחים אפילו לשאול אותי, על מחלות העבר, ההפרעה הזאת במשק הסידן שאני מספרת מופיעה בכל המאמרים הרפואיים ...(לא ארחיב כאן) מכאן, ברור לך, שבגיל 30 לא הייתה לי צפיפות העצם המשוערת שהיא היסוד לשקלול האבחון בעניין אוסטאופורוזיס שמתפתח עם או לאחר גיל המעבר.. היעדרה של צפיפות משוערת זו לא הופכת אותי לבריאה, ברור שמדובר בנזק שכנראה אינו בר תיקון, אבל ספק רב בעיניי, אם נכון להתעלם מן הגורם האמתי, ולהתנהל כאילו שמדובר בבעיה של גיל הבלות. צריך ראשית לוודא שאי פעם הגיעו עצמותיי לבשלות ואו לממוצע הצפיפות המשוער, ומשם לטעמי ניתן להמשיך תכנון טיפול. כתוצאה אני לא מסתדרת עם אף רופא.

נכון, בגילי כדאי להיות מודאגת בכוון, בכלל לא מזלזלת , אבל בשום מצב לא אסכים לטיפול בביפוספונטים, יש אלטרנטיבות, הן יקרות אבל שווה לי. קראתי מחקרים מכל העולם, התועלתיות לגבי סוג זה של תרופות עדיין נשקלת, בארה"ב החלטה עניינית לגבי טיפול בתרופות מעכבות היא בדיקה קלינית , על פי מודל ה= FRAX , מדד הצפיפות איננו עוד מרכזי . אני לא מתווכחת איתך, הנה כי כן את רופאה אני לא, בעיניי את ראויה להערצה בגלל הסבלות והנכונות שלך לענות לכל פונה, זה לא דבר מובן מאיליו. לי אישית לא מתאים, אחרי מה שאני יודעת ........ הגם שהיום ננקטת זהירות ויש הגבלה למשך נטילת התרופות האלה, העובדה היא שבדיקות צפיפות שלכאורה העלו שיפור, התבררו כנזק לחוסן העצמות בלשון ההמעטה והזהירות. כלומר שהדסקה לא מאבחן נזקים או נטיית העצם להתפוררות ואו איבוד הגמישות, בלבד סופר מינרליים, אותי זה מרתיע מאוד.

במחקר בישראל, ע"י פרופסור (שמו שמור ברשותי) נטען על ידו, חד משמעית שיש משמעות קריטית למצב עצמותיו של מטופל כפי שהיה בגיל 30. לא אפרט, זה רלוונטי לאתר, זוהי סוגיה של תפיסה רפואית. אתייחס למקרה הפרטי שלי, לא בכלל ידוע, לאור הנזק שאני נושאת כבר 50 שנים, כלומר מדובר בנזק ממשי, אם בכלל ניתן להעלות את צפיפות עצמותיי, מבלי להשמידן. יש לזכור שלא מדובר בנזק עכשווי, או שהתרחש בעשר השנים האחרונות, מדובר בחצי עצם שיש לי כבר 50 שנים, אז נכון שיש לעשות הכל כדי למנוע נפילה או ירידה בצפיפות, אבל ספק אם יש לאן להתקדם ע"י תרופות מעכבות ושגם יוצרות משקעים.... מה שאני רושמת נכון לגביי ולא בהכרח לגבי אחרים .

ד"ר ילנה סיגל שלום, אין לי מושג מה משמעות השיפור שאת מתכוונת, לכשעצמי אני מרגישה מצוין, זקופה ללא עקמת, ללא גיבנת, אף פעם בחיי לא חוויתי כאבים, לא גב, לא כתפיים, לא ברכיים, אני גמישה ברמות. מבחינתי מה שחשוב זה לשמור על הצפיפות הקיימת, שכבר מלווה אותי מאז שלראשונה נבדקתי, משמע עשרות שנים, בינתיים היא לא משתנה, כנראה כי לעצמות שלי, אין יותר לאן לרדת.... מכל מקום אני טיפוס של אנטי תרופות, לא מתקרבת לתרופות. להוציא מעת לעת בגלל טיפולי שיניים, יותר נכון שתלים דנטליים, משכך לעיתים נדירות אני נוטלת אנטיביוטיקה. נכון עד להיום בדיקות הדם תקינות, כלומר לא מתחייבות תמיכה כשלהי. לגבי העצמות אכן חלוקה דעתי עם רופאת המשפחה שחושבת שאני בסיכון, נו, אז מה לעשות? אז יש סיכון, גם בנהיגה יש סיכון...... קראתי מה שכותבים רופאים ישראליים בויקירפואה, כל הזמן מדברים על סיכונים ועל שברים מדומיינים, הרי אף פעם בתולדות האנושות נשים לא שברו את עצמותיהן, בוודאי שלא באופן גורף שכזה כמו שזה בא לידי ביטוי בגישה המוצגת בעניין אובדן צפיפות העצם. נשים מעולם לא שברו את עצמותיהן בגלל צפיפות עצם נמוכה, אלא בגלל מחלות שלד שניתנות לאבחון גם קלינית. מאז שהמציאו את ה"דסקה" רוב האנושות חולה באובדן צפיפות העצם. .... אינני חולקת על יכולות הדסקה לדווח ואו לקלוט את כמות המינרליים שבעצמות, אני חולקת על כך שזהו כלי אבחון בפני עצמו, יש הרבה אנשים שסובלים ממחלות שלד ולהם צפיפות תקינה או כמעט תקינה. ויש לא מעט אנשים עם צפיפות עצם ירודה והם בריאים וזקופים. לטעמי יותר חשוב זה הקולגן.... . אמנם יש מתאם בין צפיפות עצם ירודה אצל קשישים ונטייתם לשבור עצמותיהם, אך אינני בטוחה שזה חל באותה המידה על נשים למשל בגיל המעבר, אף פעם נשים לא שברו עצמותיהן. לקשישים יש סיכון של שבר עצם מפרק האגן, העובדה המצערת שטיפול בביפוספונטים לראיה, לא מנע, לא מונע, ואף לא הפחית את אחוז הנפגעים.