אשמח לשמוע את דעתך ביחס לפרסומים הבאים על נזקי הכימותרפיה

שלום לך ד"ר ירום אשמח לשמוע את דעתך ביחס לפרסומים הבאים על נזקי הכימותרפיה ציטוט ראשון: "כעת, במחקר המתפרסם בכתב העת The Journal of Pathology, מראה פרופ' שקד כי אפילו טיפול סלקטיבי, ממוקד מאוד, הפוגע כמעט רק בתאים הסרטניים, גורר תגובה דומה של התגייסות הגוף לטובת הגידול. "מתן תרופה אנטי-סרטנית הוא התערבות אגרסיבית מאוד בגוף," מסביר פרופ' שקד, שהוביל את המחקר יחד עם ד"ר עפרת ביאר כץ ועם עמיתיהם ממכון ויצמן למדע. "לכן הגוף מגיב לכימותרפיה כפי שהוא מגיב לטראומה. כך נוצר אפקט של חרב פיפיות: הטיפול הכימותרפי אמנם מחסל את התאים הסרטניים אבל גם גורם להפרשת חומרים המקנים לגידול עמידות. במחקר האחרון, מצאנו כי גם טיפולים סלקטיביים יותר, עם תופעות לוואי פחותות, גורמים לתגובות פיזיולוגיות המגבירות את האגרסיביות של המחלה." https://www.technion.ac.il/%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%91%D7%A1%D7%A8%D7%98%D7%9F-%D7%9B%D7%97%D7%A8%D7%91-%D7%A4%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA/ "במחקר הנוכחי הם גילו שהכימותרפיה מגדילה את מספר ה"כניסות" האלה ואת צפיפותן, וכן את הביטוי של חלבון ה-‭,MENA‬ שמגביר עוד יותר את יכולתו של הסרטן לפלוש ומעודדת התפשטות גרורות. יתר על כן, הם מצאו שבחולות שקיבלו טיפול כימותרפי טרום ניתוחי אגרסיבי יותר, הן מספר ה"כניסות" וצפיפותן והן הביטוי של חלבון ה-‭MENA‬ היו מוגברים במיוחד." http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5015092,00.html "ככל שאתה מצליח יותר בטיפולים נגד המחלה, יש יותר אנשים שמחלימים ממנה. אבל ההחלמה הזו מושגת בזכות אמצעים קשים ביותר שמופעלים נגד המחלה, בהם כימותרפיה וטיפולי קרינה, שעלולים לגרום לנזקים עתידיים חמורים מאוד." http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4271082,00.html

תודה על תשובתך ועדיין העובדות הם שאתם לא יודעים מהם הסיבות לסרטן, לכן לא יכולים לטפל בו. אתם נלחמים בו כאוייב ותו לא, מעולם לא נעשו מחקרים רציניים לשקול את האופציות האחרות. יש מעטים שמוכנים לשקול אופציות אחרות (פרופ' זיצ'ק לדוגמה) אני מצרף קישור שמציג גישה אחרת ולמרות שגם לי הוא היה קשה לעיכול, הוא שווה קריאה http://www.focus.co.il/infopage.asp?page=1453

למרות צליל הביקורת... אני חייב לציין שאת קול שפוי יחסית במציאות מקובעת. ושאני לא חושב שהרופאים פועלים מתוך כוונה לפגוע בחולה. ושוב לעובדות... כימותרפיה, הקרנות וכו' הם גישות אלימות לדיכוי\מחיקת הסימפטום שהוא סרטן. על הדרך הם פוגעות גם במערכת החיסונית שאחראית לטפל בסרטן. והם כן "נלחמות" בסרטן ולא פועלות לחיזוק המערכת החיסונית. הם לפעמים קונות למטופל במצב קשה זמן, שאם היה מטופל כראוי היה אכן מבריא. הגישה הרפואית הסטנדרטית לא מאמינה בכח הריפוי האינטגרלי שמובנה בגוף ולכן לאורך זמן פוגעת בחולה. גם המחקר של ד"ר שקד ואחרים הוא רק התחלה של הסדקות התפיסה הטיפולית הסטנדרטית בסרטן. מצד אחד, לצערי, בחרת תחום שעדיין שקוע בחשכת ימי הביניים והעינויים... שריפות, הקרנות והרעלות... ומצד שני, יש בך רגישות ראוייה והכרה בסיסית במגבלות הרפואיות ולצערי, כנראה שגם את לא תקראי את המאמר בקישור ששלחתי. ואל תשכחי שגם פסיכולוגיה היא לא מדעית ועדיין רלוונטית בחיינו.

מעננינים הדברים שכתבת. אז ככה: אתחיל בזה שלדעתי צריכה להיות רפואה אחת, זו שהיא ברת יעילות, רעילות לא גבוהה מדי וברת השגה (לא צריך למשכן בית עבורה) לא ממש משנה בעיני אם היא גדלה על עץ, כשורש מתחת לאדמה או במעבדת יצור של חברה פרמצבטית. העצוב בכל הענין של טיפולים במחלות אונקולוגיות הוא יותר העובדה שבמשך 44 שנים הטריליונים שהושקעו במחקר בתחום זה מראה קבלות עלובות ביחס לזמן והשקעה. יתכן ומחפשים את המפתח מתחת לאורו של הפנס. האם מעורבים כאן גם שיקולי רווח והפסד, כוח ושררה? לא יפתיע אותי שאכן כן. מגבלות הכימותרפיה (וגם הטיפולים הביולוגיים והאמונותרפיים למיניהם) ידועות לעוסקים בתחום. האם קיימות בשלב זה בתחום האונקולוגי אופציות טובות יותר? לצערינו עדיין לא. ועם זאת, האם ניתן להוציא את המיטב מהכלים הנ"ל ולעשות בהם שימוש מושכל יותר? לדעתי כן. 1. כימותרפיה גורמת לפצע (הרג של תאים סרטניים) וכתוצאה מכך מתחילה את ה - wound healing effect אשר כלעצמו מערב דלקות, וגורמי גדילה שמאיצים את המחלה. אי לכך, יתכן בהחלט שנכון יהיה לשלב נוגדי דלקת (פרמצבטים ו/או צמחי מרפא/תוספים) שיעזרו בבעיה זו. 2. כימותרפיה מטרונומית (ערך מוסף על מעכבת אנג'יוג'נזה) 3.כימותרפיה במינונים נמוכים מאלה שמשתמשים בהם כיום (ולא רק כ- dose modification). שילוב של כימותרפיה במינון נמוך (low dose) עם צמחי מרפא ותוספים שעובדים בסינרגיה עם מנגנוני הפעולה של התרופות הכימותרפיות ישיגו תוצאות לא פחות טובות (ואולי אף יותר) גם במינוני כימותרפיה נמוכים יותר מהמוכתבים בפרוטוקולים. יש עשרות תרופות כימותרפיות, ואף יותר פרוטוקולים שונים. יש כאלה עם פרופיל רעילות גבוה יותר וכאלה עם נמוך יותר. צריך לעשות שימוש מושכל ככל שניתן בכלים שיש. כל אונקולוג יכול לגרום לחולה שלו להרגיש "sick", זו אינה חוכמה גדולה. החכמה היא להשיג תוצאות, ועם זאת לשמור על איכות חיים למטופלת שלך. צריך לזכור כי מטפלים לא רק במחלה, אלא כמובן גם במטופלת. למשל, אם ניקח לדוגמא סרטן לבלב מסוג אדנוקרצינומה, הייתי שוקל שימוש בפרוטוקול כמו: TGX שהוכיח יעלות די קרובה לזו של folfirinox ועם הרבה פחות רעילות. האם עושים בו שימוש בארץ? ככל הידוע לי כמעט ולא אם בכלל. 4. שימוש מקביל בתרופות off label אשר מחקרים מצביעים כי שילובם עם הטיפול האונקולוגי עשוי להשיג תוצאות עדיפות. מחלה אונקולוגית היא מחלה מורכבת המערבת גורמי ונתיבי גדילה רבים, ומוטציות גנטיות שונות, ויש לכן חשיבות לטיפול בקוקטייל כדי להשיג הצלחות (כמו באיידס לדוגמא) 5. שימוש בעקרונות כרונותרפיים להשגת תוצאות עדיפות והפחתת תוצאות לוואי. 6.שימוש נרחב יותר ברפואה מותאמת אישית במסגרת הכר מול מה ומי בדיוק מתמודדים, והתאמת הטיפול בהתאם. אני מודע לכך שגם תחום זה רחוק מלהיות מושלם ואינו חף מטעויות, ועדיין, בחושך מוחלט, עדיף שיש פנס או נר... 7. שימוש משמעותי ברפואת צמחים, תוספים, תזונה, גופנפש ואספקטים נוספים של הרפואה הטבעית. שימוש זה יספק הגנה למערכות הגוף מנזקי הטיפולים הציטוטוקסיים מחד, וכו"כ יעבוד עם הטיפולים הקונבנציונאלים בסינרגיה להשגת תוצאות טובות יותר. אם הייתי אונקולוג (ואני לא), אין לי ספק כי הייתי מחפש ומוצא את הטובים ביותר בתחום זה, ומשלב איתם פעולה באופן הדוק עבור מטופלי. אין סיבה לאף צד לחוש מאוים, ובנוסף לכך, את הקרדיט להצלחות יחלקו כולם באהבה. מה שצריך לעמוד לנגד העיניים יותר מכל, זו טובת המטופל. כל היתר שולי לחלוטין. הזכרת את פרופ' זייציק. אני מעריך את שהוא עושה ומייצג בתחום של גופנפש. תחום חשוב מאין כמותו ומהווה אבן דרך נוספת להחלמה. עם זאת, האם כמו שפרופ' זייציק גורס, אפשר (בשלב זה) לזנוח את הטיפולים הכימותרפיים או אונקולוגיים אחרים כליל, וחולה סרטן ירפא ממחלתו הקשה רק באמצעות זה שיהפוך ליוגי של סרטן ויעשה תהליכי התנקות נפשיים, דמיון מודרך ומדיטציה? לדעתי זה מופרך לחלוטין.

הי מתושלח שמח מאוד להכיר !!! כפי הנראה, גם אתה כנראה לא קראת את המאמר בקישור http://www.focus.co.il/infopage.asp?page=1453 כמי שמכיר אישית אנשים שהתייאשו בפעם השלישית שהסרטן חזר אליהם בצורה קשה יותר ושנטשו את הכימותרפיה וההקרנות וכבר שנים בריאים לאחר שעשו שינוי מהותי בחייהם, אני לא יכול להתעלם מהסיפור שלהם !!! העובדה שגם אתה לא מדבר על טיפול בגורמים, אלא רק בסימפטומים, עצובה בעיני... מערכת החיסון שלנו היא חזקה הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים ואנשים עומדים בתנאי קיום קשים מאוד והיא עדיין לא קורסת אבל מספיק ש"נבגוד" בעצמינו מנטלית לאורך מספיק זמן כדי שהיא תתחיל להחלש.... ואם אתה שואל כמו אחרים ומה עם ילדים שחולים במחלה, אז תשובתי היא פשוטה, היא שמערכת החיסונית שלהם בתהליך בניה והיא עדיין פגיעה (גם אם בעלת יכולת ריפוי גבוהה יותר) - "יורשים" מאיתנו גם את המטען הגנטי וגם המנטלי ולפעמים "אבות אכלו בושר ושיני בנים תכהינה"... והאמת שהירושה המנטלית היא הירושה הקשה יותר. שים לב שכל פעם שאתה נתקל בתסמונת כלשהיא שלא יודעים את סיבותיה ושמאובחנת ע"י שלילת כל האופציות הידועות הרפואה נוקטת באגרסיביות לדיכוי הסימפטומים, אני "חטפתי" CTS, שני ילדיי חלו ב PFAPA + אלופסיה אראטה והוצע לי ניתוח בכף היד ולילדי סטרואידים והזרקה לקרקפת... בחרתי בכל המקרים האלה בטיפול תומך למערכת החיסונית, אצלי בהרפיה ופעילות תנועה רכה, אצל ילדיי באסטרגולוס ל PFAPA + קרם טבעי לגירוי הקרקפת לטיפול באלופסיה אראטה וכולנו החלמנו יפה. מציע לך "להרחיב" אופקים גם למשמעויות היותר עמוקות של המחלה, תשמע ותקרא את אניטה מורז'אני ("מתה להיות אני") https://www.youtube.com/watch?v=MVN5SrnUOR4 והספר http://opus.co.il/product_info.php?products_id=1106 ואני שמח לצטט מתוך תשובת אניטה מורז'אני לפונים אליה (שדווקא היא לא חושבת שהבעיה היא בהכרח בסוג הטיפול): "אם הפנייה שלך היתה ביחס למחלה או לעניין בריאותי שנוגע לך או לאהובייך, אני רוצה להתחיל באומרי שלמרות שאני לא במקצוע הרפואה ולא יכולה להגיב על טיפולים עבור כל בעיה רפואית, אני רוצה שתמיד תזכור את זה: אהוב את עצמך ללא תנאים! לא משנה איזו מחלה יש לך, או באיזה טיפולים תבחר, אם טבעי, הוליסטי או קונבנציונאלי, הדבר החשוב ביותר הוא להרגיש שאתה בוחר לטפל במצב שלך מתוך אהבה, מתוך כבוד לחיים, ולא ממקום של פחד! תמיד תראו את עצמכם כמושלמים וטובים, ותשימו לב לרגשות שלכם ותמיד תבחרו לעשות מה שמביא לכם שמחה, במקום להגיב לפחד! בחרו בפעולות שמקדמות אתכם באהבה אל השלמות והבריאות, במקום פעולות שנלקחות מתוך פחד כדי להרחיק אתכם ממחלה. אל תעשה שהחיים שלך יהיו על המחלה. תחיה את החיים בשביל השמחה שבחיים."

לצערנו, מערכת חיסון, גם כזו שמתפקדת היטב, הרבה פעמים לא מצליחה למנוע סרטן וגם לרוב לא מספיקה כדי לרפא סרטן. דווקא הזכרתי את החשיבות בטיפולי גופנפש. אני ממש לא ממעיט בגורמים הנפשיים שקשורים למחלה. אם כי הם לא ממש מסבירים את העלייה באחוזי הסרטן מ-1900 לימינו. הגורמים הנפשיים שלטענתך משחקים תפקיד משמעותי כל כך בהיווצרות של מחלות אונקולוגיות היו קיימים גם בתחילת המאה ה-20. גם אז, אנשים חוו בעיות כלכליות, אובדן, סטרס, אכזבות משברים נפשיים מסוגים שונים וכו'. אני בהחלט חושב שצריך לטפל בגורמים נפשיים שעשויים היו להוות טריגר למחלות בכלל ואונקולוגיות בפרט. אני מודע מקרוב לדפוסים של התפתחות מחלה אונקולוגית זמן יחסית קצר אחרי אובדן אדם יקר, או שברון לב מאהבה נכזבת, או פשיטת רגל כלכלית, עצבות ודיכאון ועוד ועוד... אבל, לחשוב שכשלמישהו יש מחלה אגרסיבית, אפשר לשים את כל המשקל הטיפולי על מציאת הגורמים הנפשיים והסרתם, וחיזוק מערכת החיסון באמצעות אסטרגלוס, פטריות רפואיות כאלה או אחרות וסיכויי ההחלמה כמעט מובטחים, זה מניסיוני נאיבי לחלוטין. לא עומד במבחן המציאות. לעיתים כדי להשיג קצב התקדמות מהיר של מחלה אגרסיבית נחוצים גם חומרים שהם בעלי פעילות דיסטורטיבית (distortive treatments), כלומר שאינם חלק מהביוכימיה הטבעית של גופנו. אחרת המחלה בהחלט עלולה להשיג במירוץ. הטיפול הקורקטיבי בעיקר הגופני וגם הנפשי החשוב כל (corrective treatment), גם תורו יגיע, והרבה פעמים גם ניתן לשלב. אני סיימתי. זכותנו לא להסכים זה עם זה. גם זה בסדר. אור ואהבה

כמו שאמרת "אור ואהבה" לטעמי, ההנחה שלך שמחלה היא אויב של הגוף או שהגוף תוקף את עצמו שגויה ןפה מתחילה הבעיה בחוסר האמון בגוף המופלא שלנו חוסר אמון שמחליש את הגוף ואת יכולתו להשתקם ובתורו יוצר אמונה שמגשימה ומוכיחה את עצמה (תקרא את ליפטון - "הבילוגיה של האמונה") ולא הזכרנו את התופעות המופלאות שהכח הנפשי מחולל במצב של היפנוזה, אנסתזיה ותגובות פיזית (כווייה ממטבע...) ואפילו ביולוגיות... ולדידי, אני מעדיף לחיות פחות זמן אבל עם שקט ושלווה נפשית, בחיים של אהבה ושמחה מרגע לרגע מאשר לחיות עוד טיפה ולהיות בפחד שהגוף שלי ימית אותי... ועדיין, גם אתה לא קראת את המאמר של אנדריאס מוריץ ;-)

תיקון טעות