התפתחות רגשית-פעוטה בת שנתיים

שלום, אשמח לקבלת מענה מריטה כהן. 1. ביתי בת שנתיים ובחודשים האחרונים היא נעשית קשורה אליי יותר ויותר. היא מתעקשת שכל דבר אני אעשה עימה (האכלה, מקלחת, סיפור לפני השינה, הלבשה וכו'). יש לציין כי היא קשורה לאביה ואוהבת אותו מאוד. האם ישנה תיאוריה/סיבה שמסבירה את ההזדהות הזו עם האם? (אשמח לקרוא מאמרים באם ישנם בנושא). 2. ביתי במסגרת משפחתון פרטי המונה 12 ילדים בין הגילאים חצי שנה-שנתיים. היא מחוברת לשני בנים בגילה במיוחד ומלבדם לא ממש רוצה לשחק עם אף אחד. כשהיא מגיעה בבוקר היא ניגשת לנשק אותם/מביאה להם פרח, לעיתים הם מסרבים ואני מרגישה שהיא נפגעת נורא. הצד החברתי נורא מפותח אצלה, בזמן שילדים אחרים משחקים בגפם- היא נורא מחפשת את חברתם של חבריה. האם זהו דבר טבעי בגילה? האם ישנו משהו שביכולתי לעשות ע"מ למנוע ממנה להיפגע? (ברור לי שבתהליך החיברות היא תחווה גם אכזבות ותסכולים, אך להרגשתי היא עדיין צעירה מדי). 3.אני מתלבטת האם לרשום אותה בשנה הבאה לגן עירוני המונה 35 ילדים עם 2 אנשי צוות בלבד. האם כדאי לעשות את המעבר מדורג, כלומר לרשום אותה למסגרת קטנה יותר ולחכות שנה עם המעבר לגן עירוני? כיצד יודעים שהילד מוכן להשתלב בגן עירוני? תודה רבה על ההתייחסות, ישנן סוגיות רבות שעולות על הפרק עם גדילתה (:

שלום לך, 1. כדי לנסות להבין את התנהגות ביתך, חשוב לי לברר מספר פרטים: האם ישנם שינוים בהתנהלות המשפחתית בזמן האחרון? למשל נסיעות של ההורים או של אחד מההורים לחו"ל? חלילה מחלות או פרידות? שינוים של מקום עבודה של ההורים, מעבר דירה או לידת אח? כל שינוי קטן בחיים המשפחתיים, עשוי להיחוות על ידי הילדים בעוצמה חזקה יותר וכך להשפיע על חייהם. אם את לא מוצאת שינוים שיכולים להסביר את התנהגותה, יתכן ומדובר בניסיון שלה להכתיב לכם את רצונותיה, כמקובל מאוד בגילה. בסביבות גיל שנתיים הילד מנסה לשלוט בהורים על ידי דרישות שלא תמיד מובנות להם. 2- אני מאוד מבינה אותך... החלום של כל אמא זה לנסות ל"רפד את הדרך" לא תמיד פשוטה של הילדים בחיים... אבל זה כמעט בלתי אפשרי גם בגיל שנתיים וגם אחרי כן...ביתך מתנסה בגן בדברים חשובים ביותר: "כיצד ההתנהגויות שלי משפיעות על האחרים", " לא תמיד מה שאני רוצה זה מה שאני מקבלת", "ישנם ילדים ואנשים שהם אחרים ממני, חושבים אחרת ממני ורוצים אחרת ממני..." בקיצור, למידה חשובה כל כך שתלווה אותה לכל החיים. הדבר המהותי שאת יכולה לעשות זה להיות בשבילה כשהיא תצטרך אמפטיה, ליטוף, חיבוק... יותר מזה אין הרבה מה לעשות. 3 - המעבר לגן עירוני בגיל 3 הינו סוגיה שמטרידה הרבה הורים. התחושה הרבה פעמים היא שמוצאים את הילד מהחממה של הגן הפרטי וחושפים אותו ל"עולם האמיתי", עם הרבה פחות יכולת של הגננות להגיע לכל ילד וילד. נכון, התנאים הינם אחרים ומה שיקבע האם הילד מוכן למעבר זה הינה היכולת שלו לעצמאות יחסית, את החוסן והיכולת להשיג את מה שהוא רוצה (מתשומת לב ועד חפץ מסוים). עדיין מוקדם להגיע להחלטות אלו וכשיגיע הזמן אשמח לסייע. בברכה, ריטה כהן-וולף, פסיכולוגית התפתחותית חינוכית מיבאל'ה - מרכז התפתחות בפיקוח רפואי

ריטה שלום, תודה על התייחסותך. אכן חל שינוי משמעותי לאחרונה בחיינו (מוזר ששכחתי לציין זאת)- ילדתי תאומים לפני 4 חודשים.ביתי באופן אובססיבי נקשרה אלי (עוד בזמן ההריון)והיא דורשת שכל דבר אני בלבד אעשה עבורה. בזמן שהיא מתעוררת בלילה, במידה ובעלי קם אליה היא צורחת ורוצה רק אותי. אני מותשת מכך ומבקשת להתייעץ כיצד לנהוג ולגרום שהיא תסכים שגם בעלי יאכיל/יקלח/ירדים אותה וכו'. אני לא רוצה לאלץ אותה ולגרום לה לבכות, אך במקביל אני חייבת גם לשמור קצת על כוחותיי. מה עושים?