נטייה מינית באמצע החיים

דליה שלום, אני בת 41 נשואה לגבר + ילדים ועוד אחד בדרך. במהלך חיי הייתי בקשרים מיניים עם גברים ובשנות טרום צבא וה20 המוקדמות היו לי קשרים עם נשים. דאז הקשרים המיניים עם נשים לא היו מספקים. התאהבויות בנשים תמיד היו מידיי פעם. לפני כעשור התחתנתי עם גבר וחשבתי שבחרתי נכון עבורי. הנישואין לא טובים, מאכזבים רגשית ומינית. עם השנים בתחילה עוד רציתי לשכב איתו אך נדחיתי הרבה וכיום המצב שונה. לפני כשלוש שנים במסגרת עבודה הכרתי אשה שהתאהבתי בנ והיו בינינו יחסי עבודה היררכיים ומאוד אינטימיים (מעצם התפקידים - שתינו ממקצוע טיפולי ונוצרו בינינו גם יחסים פסיאודו-טיפוליים, להבנתי כמנגנון הגנה מפני ההתאהבות הזו והשלכותיה). התאהבתי באשה זו בעוצמות שלא הכרתי בעבר ונמשכתי אליה. לקח לי הרבה זמן להבין בדיוק מה קורה לי, דיברתי על זה ביחסים איתה, הבנתי וטישטשתי עבור עצמי, נתתי כל מיני הסברים אחרים, גם היא נתנה לכך הסברים אחרים, אך כן חשפתי רגשותיי כלפיה מתוך רצון לבדוק אם אפשר לממש קשר זה (והייתי מאוד רצינית בנוגע לכך כולל מחשבות על פירוק הנישואים וחיים משותפים איתה). היא מטעמיה סירבה לי אך רמזה לי שהרגשות הדדיים. מאז אני גם חושבת עליה הרבה וגם משהו אצלי נפתח - נשים מעניינות אותי רגשית ובפנטזיות המיניות שלי, כאשר אני פוגשת במקרה לסבית אני מתרגשת ממנה מאוד אפילו אם היא לא לגמרי טעמי. במקביל התרגשויות דומות לגבי גברים הפסיקו לחלוטין. גברים לא מעניינים אותי יותר באופן רומנטי וגם בעלי שאותו אני אוהבת לא מעניין אותי יותר בצורה זו. אני תוהה האם אני לסבית האם עוד דברים יכולים להשתנות אצלי. זה כבר שנתיים שלוש שאני מתעסקת בנושא זה ורק הולכת ומתחזקת אצלי המשיכה לנשים. לא בדקתי אותה מעשית בתוך קשר, היות ואינני מסוגלת לבגידה בבעלי. אך אינטראקיות אקראיות יומיויות עם נשים יותר ויותר מדליקות אותי ברמה רגשית ואולי גם פיזית. הנושא נפתח עם בעלי שהגיב בצורה קשה ואני כביכול חזרתי בי. כבר זמן מה אין בינינו כלל יחסי מין, ואני גם כבר לא רוצה בהם, וחיי המין שלי מסתכמים בסיפוק עצמי ופעמים רבות תוך פנטזיה על נשים או צפייה בפורנו לסבי. כמעט אף פעם בעבר לא פינטזתי על גברים וכיום הגוף הגברי לא מסתדר לי יותר בסיטואציה המינית איכשהו. בעבר קיימתי בעיקר ילסים מיניים רבים ומספקים מאוד פיזית עם גברים אך לא כל כך יחסים רומנטיים או מספקים רגשית. אז אני לסבית? זה סופי? :) חיי מצד אחד במשבר קשה (הנישואין גידול הילדים והילד שבדרך, מחשבות על איך להיפרד ואיך להתפרנס מה שבקושי מצליחה גם כיום) ומצד שני יש לי תחושת שלמות פנימית טובה ורצון גובר לממש את תשוקותיי לקשר עם אשה וקושי מתעצם להישאר במצב הנוכחי. וגם פחד גדול מהזעזועים של פירוק משפחה והתגובות הקשות כועסות ומפחידות של בעלי. איך אפשר להמשיך מפה?

דליה תודה על תשובתך שמרגישה לי מאוד מתאימה ונכונה לי. אני כבר נעזרת באנשי מקצוע, האחד בטיפול פרטני שלי שמעודד אותי למצוא את דרכי וייתכן ועם אשה, אך כנראה לא ממש כעת נוכח המצב. כמו כן אנו בטיפול זוגי כבר למעלה משנה, אני מתקדמת אך הוא נשאר 'תקוע' מבחינת תהליכים פסיכולוגיים. התסכול הגדול שלי והעוצמות הרגשיות והדחפיות החזקות שלי דיי מטלטלים אותי וקשה לי מאוד להחזיק במצב זה. כבר היינו על סף משבר רציני שבמאמצים רבים נרגע במידה רבה, אך אני דיי מיואשת מחוסר ההתקדמות ביחסים בינינו. החברות אולי מתבססת אך הזוגיות הרומנטית ומינית מבחינתי מאוד רחוקה ממה שאני צריכה ורוצה וגם לא ממש מתקדמת לשם. ואני לא רואה עצמי מסוגלת לוותר כל חיי על תשוקה רומנטית ומיניות. איפה נמתח הגבול בין לחכות ולקוות שיקרה משהו ללהתייאש ולהחליט על המשך אחר?