................Mds
דיון מתוך פורום לוקמיה והשתלות מח עצם
שלום רב, אבי בן ה61 אובחן לפני כחודשיים כחולה בmds. עם 8% בלסטיים במח העצם, וירידה חדה מאד בהמוגלובין ( בחצי שנה מ12 ל6). וירידה בשורה הלבנה. כרגע מטופל רק במנות דם אך עדין סימפטומטי. רציתי לדעת האם הירידה החדה מראה על כך שהמחלה נהיית חריפה ועם סיכויים גבוהיים לעבור ללוקמיה? האם הסנה העיקרית במחלה הזאת היא המעבר ללוקמיה או שמא גם המחלה בפני עצמה? והאם לדעתך עדיף לבצע השתלה כמה שיותר מהר ולא למשוך את הזמן ולהוריד את הסיכויים להצלחתה? תודה רבה והרבה בריאות
הסכנה העיקרית בתסמונת מיאלודיספלסטית היא מעבר ללויקמיה חריפה. משך הזמן בין האבחנה ובין המעבר ללויקמיה חריפה מושפע ממספר הבלסטים במח העצם, השינויים הציטוגנטים ומספר שורות הדם שמעורבות במחלה. למרות שאין לי את נתון ההפרעות הכרומוזומליות, אביך נמצא בסיכון גבוה למעבר ללויקמיה חריפה תוך מספר חודשים. האפשרויות הטיפוליות הן מחקר קליני, מתן של וידזה וביצוע השתלת מח עצם. באנשים צעירים כאביך אנחנו ממליצים להתקדם במהירות להשתלת מח עצם. כמובן שכאשר יש מחלות רקע משמעותיות שאינםן מאפשרות השתלה, אז מומלץ לבחור בטיפולים חלופיים. כל הטיפולים החלופיים להשתלה לא יביאו לריפוי המחלה.
האם השתלה אוטולוגית זה גם משהו שבא בחשבון במצבו?
העקרון שעומד מאחורי השתלה עצמית היא מתן כמותרפיה במינון גבוה והחזרת תאי אב. אצל אביך תאי האב חולים ולפיכך החזרתם לאחר מתן כמותרפיה, לא תביא מזור. לא מקובל לבצע השתלה עצמית במקרים ככמו של אביך. אני חושב שכדאי לך לדון עם הרופא של אביך בכל הסוגיות הללו לעומק.
מנהל פורום לוקמיה והשתלות מח עצם
