סוף שנה

היי אודי, איך הן עושות את זה? סופי השנה בחוגים בגנים בבתי הספר... מטורף. ואצלנו גם ימי הולדת. לא מוותרים חוגגים. למדתי להכין את עוגת השוקולית של קרין גורן, היא היתה אומרת ציק צאק... טוב נו... לא ממש ככה אצלי. הריח של העוגה ממלא את הבית ולרגע אני שוכח ורוצה מי אפה וחושב שהיא כאן. זכרון חזק יש לריח. אני גם מגייס ילד שזה בכלל הזוי... לילה ראשון בלי אבא, לא כתבו על זה שום דבר. מתגעגע אליה בטרוף. אין לתאר את החלל הזה שהשאירה. השיגרה מחזיקה את הילדים וקורעת אותי באינטנסיביות. יש עצב בבית אבל גם רגעים של שמחה. השאלות לא פוסקות ןהקושי בעיקר של הצעירים לקבל את לכתה כמשהו סופי. יש סיוטים בלילה, בכי לאמא בעיקר כשאני לא מספק את הסחורה. אני משתמש באנשי מקצוע, היא.תמיד אמרה שאנחנו לא יודעים הגל וכדאי להתייעץ כשיש קשיים. אני תמיד התנגדתי וכעסתי, אבל תכלס היא צדקה. ימי שישי אנחנו עולים לקבר להגיד לאמא שבת שלום ותודה על כל ארוחות השבת שהכינה לנו, מביאים לה פרחים, מספרים לה משהו. חוזרים הביתה להתכונן לארוחת השבת. לכל הנשים האמיצות כאן אני לא ממש בעניינים, לפעמים קורא קצת, אבל שולח לכן כוחות, שתמשיכו בכל יום לבחור בחיים כי זה כאן ועכשיו, למרות הכל ואולי בגלל הכל. הילה, את ממש סופר וומן ולדעתי יש לך כוחות על! בהצלחה בלימודים. אורי

אתה מדהים ...אני יודעת שאתה תצליח . כואבת איתך את החלל ושמחה שאתה נאחז בזכרונות הטובים העוטפים את הנפש. דבר אחד אורי שלמדתי עם השנים הבור קיים זה נכון חסרונה יורגש לילדים בנמשך חייהם אין ספק בזה .אבל כל זמן שהם ירגישו אהובים עטופים ומוכלים הם יצמחו בריאים בנפשם. תראה כאן וגם במקומות אחרים ראיתי, הכאב הכי גדול שלא ניתן להכלה זה חוסר האהבה ויחס מכבד ממי שהיה .בהצלחה ותודה שאתה שמשתף אותנו

הי אורי קראתי ובכיתי.אין לי הרבה מה להגיד חוץ משהמקום ינחם אתכם בין שאר אבלי ישראל.אתם גובורים אמיתיים.כאב כל כך עמוק ולצדו כוח עצום.שמרו על עצמכם. חלום