אודי אודי אודי...

אז מניחה שאתה צודק,ותודה . וזה הדבר כנראה הכי נכון לי וכדי להמנע מעוד בילבולים ופיזורים שמוסיפים לערעור . אבל..., במקביל, שוב עולה התחושה הקשה והכואבת, שאפילו פה, בפורום, אין לי מקום. וגם לפה אני לא מתאימה.ומפנים אותי הלאה..., כך שיוצא,שלא מתאימה לחיים האמיתיים הנורמאטיבים,(וגם..., אם אני כביכול נורמאלית.) בהם אנשים בגילי, במקום קיומי אחר כבר לגמרי. אם זה בקריירה המקצועית והתקדמות בה,המצב החברתי ,הזוגי ,המשפחתי...,וכו וכו (וגם אם לאחרים יש כמובן קשיים). והפערים ככ צובטים בי והתסכול גדול ומכעיס. כולל גם המון סימני שאלה לגבי מה בעצם השתבש אצלי, ובעיקר למה. וגם פה "בעולם של החריגות", יוצא...,שאני לא שייכת ולא מתאימה ובעצם מפנים אותי שוב, למקום\טיפול אחר. וזה כואב. גם אם זה לטובתי. ואני מתה מפחד שיגיע הרגע, ואם דברים לא יזוזו, שגם הוא יפנה אותי הלאה..., ומנגד מאד מתקשה להאמין ולסמוך . וזו תקיעות קשה מאד. בייחוד שלא יודעת עד כמה באמת הוא עדיין בטוח וגם מכיר ויודע איך ומה נכון, ומאמין, וכמו קודם...,(וכמו שהיה עם הקודם...,שעד היום מתקשה מאד להכיל את ההדיפה הזו שחוויתי).וכמובן שמתה מפחד מהלות שתלך ותגבר, כל קירבה מלחיצה ובעיקר שגם נורא נורא מתסכלת בחלקיות שלה שמתקש מאד להכיל. אז איך יוצאים מהלופ הזה.אני לא יודעת..., זה כמו לב שבור. וכל הזמן זה בראש שלי . כשגם מאד בודדה, ובסהכ די מנותקת מחיי חברה ושאר אנשים. וזה \הוא,כביכול ממלא אותי.למרות שנשארת ככ רעבה , ועם החלקיות והקשיים שמייצרים גם אילמות שמתגברת.(זה בעצם מה שנקרא, רגרסייה ממאירה...???). וגם.. לא פשוט כרגע לייצר קשרים חברתיים, וזה עוד אלמנט שמקשה ,מביך גם מאד, משבלל.אודי אשמח שתגיב על הדברים. שבת שלום ותודה .