אודי מה דעתך?

כעס!!! בטיפול אמרתי 'אני רוצה להיות פסיכולוגית' הפסיכולוגית בעצמה לא עצרה לבחון איתי מה מסתתר מאחורי השאיפה הזאת. איזה צרכים רגשיים. מאיזה מקום זה בא. היא אמרה 'קודם לעבוד'. והרי היא הסמכות לא? סמכות מקצועית. בעצמה פסיכולוגית בכירה אז בטח היא יודעת מה צריך. ואם היא אומרת 'קודם לעבוד' , אם זאת הדרישה שלה אז אחרי 2 ניסיונות תעסוקתיים שלא החזיקו מסיבות שונות החלטתי לפנות לסיוע שיקומי בביטוח לאומי כדי שיסייעו לי במציאת עבודה כאשר כל הזמן הזה המחשבה שלי היא שאני רוצה להיות פסיכולוגית ושהפסיכולוגית היא הסמכות שמבינה מה ואיך צריך כי הרי היא בעצמה פסיכולוגית.. והיו לי חרדות להרשם לקורסים באוניברסיטה אז ושניסיתי לדבר איתה על זה והבעתי משאלה שתלווה אותי, תחזיק לי את היד כדי להגיע ולתת בטחון היא לא אמרה כלום . הי א רק שתקה והסתכלה עליי מוזר. כאילו המשאלה הזאת לא במקום ואני נסוגתי והתכנסתי לי שם... אבל היא כן אמרה 'קודם לעבוד'. ממש הורתה לי. אז פניתי לביטוח לאומי לסיוע שיקום. האמנתי לסמכות שלה. חשבתי זה יקרב אותי ליעד.. בנתיים העוסית שפניתי אליה לצורך העניין הסבירה לי מהן חרדות וקשיים עלכעס!!! בטיפול אמרתי 'אני רוצה להיות פסיכולוגית' הפסיכולוגית בעצמה לא עצרה לבחון איתי מה מסתתר מאחורי השאיפה הזאת. איזה צרכים רגשיים. מאיזה מקום זה בא. היא אמרה 'קודם לעבוד'. והרי היא הסמכות לא? סמכות מקצועית. בעצמה פסיכולוגית בכירה אז בטח היא יודעת מה צריך. ואם היא אומרת 'קודם לעבוד' , אם זאת הדרישה שלה אז אחרי 2 ניסיונות תעסוקתיים שלא החזיקו מסיבות שונות החלטתי לפנות לסיוע שיקומי בביטוח לאומי כדי שיסייעו לי במציאת עבודה כאשר כל הזמן הזה המחשבה שלי היא שאני רוצה להיות פסיכולוגית ושהפסיכולוגית היא הסמכות שמבינה מה ואיך צריך כי הרי היא בעצמה פסיכולוגית.. והיו לי חרדות להרשם לקורסים באוניברסיטה אז ושניסיתי לדבר איתה על זה והבעתי משאלה שתלווה אותי, תחזיק לי את היד כדי להגיע ולתת בטחון היא לא אמרה כלום . הי א רק שתקה והסתכלה עליי מוזר. כאילו המשאלה הזאת לא במקום ואני נסוגתי והתכנסתי לי שם... אבל היא כן אמרה 'קודם לעבוד'. ממש הורתה לי. אז פניתי לביטוח לאומי לסיוע שיקום. האמנתי לסמכות שלה. חשבתי זה יקרב אותי ליעד.. בנתיים העוסית שפניתי אליה לצורך העניין הסבירה לי מהן חרדות וקשיים על רקע נפשי ושיש זכויות ומה סוגי הסיוע. סיפרתי לה על הרקע שלי בהפרעות אכילה והיא אמרה שבגלל שיש רקע נפשי ושיש זכויות ומה סוגי הסיוע. סיפרתי לה על הרקע שלי בהפרעות אכילה והיא אמרה שבגלל שיש לי 'היסטוריה' יש מצב להכרה בנכות וקצבה וכ.. עברתי איתה את כל התהליך וגם קיבלתי הכרה וגם זכויות לסיוע שיקומי של 'תעסוקה נתמכת' . כל התמיכה שרציתי מבחינתי הייתה שיאפשר לי לעבוד משרה חלקית בלבד ולא מלאה. זה הכל!! כי מאנשים רגילים אחרים מצפים למשרה מלאה. בגלל שכאילו יש לי 'בעיה' הסכימו להתגמש איתי. והמלווה שהצמידו לי היה חתיכת פוץ אידיוט שניסה לדבר איתי על פנסיה ובולשיט כאילו שתכננתי עכשיו כל החיים לעבוד שם או משהו... מבחינתי הכל היה כדי לסמן וי על ההוראה של הפסחכולוגית שבשביל להיות פסיכולוגית צריך קודם לעבוד... ואחכ שעבדתי שם חודשים אחדים פתאום הבנתי וקלטתי איך הקשר עם המטפלת לא אמיתי בכלל. גם מתסכולים שלה וגם מקריאה בתחום.. והבנתי שהכל היה מיניפולציה לגרום לי להשתלב תעסוקתית. ואין שום קשר בין להעשות פסיכולוגית ללעבוד בעבודה הזאת שהגעתי אליה. שום קשר!! והרגשתי מרומה ומזועזעת. הרגשתי מתומרנת וכאילו מישהו ניצל את התמימות שלי כדי להוביל אותי למקום שהוא חושב לנכון בלי בגלל לדבר איתי בצורה כנה ושקופה על דברים. היא יכלה לדבר איתי על הרצון להיות פסיכולןגית. על מה עומד מאחורי זה. על לבחון האם זה באמת מתאים לי. על להסביר לי מה זה באמת המקצוע הזה - שמשחזרים טראומות למשל... ולא סתם 'מוכרים אמפתיה'. היא יכלה להסביר לי על הקשר בין הסימפטום הבולימי למיניות החסומה. היא יכלה להסביר הרבה דברים!! במקום זה היא בחרה לנצל את העברת הסמכות שעשיתי לה כדי להוביל אותי ככה... כעסתי ככ. והרגשתי מושפלת ומבוזה נרקיסיסטית. רק בדיעבד קלטתי את המשמעות של ההחלטות שעשיתי. שלמשל אדם חזק שיכול למצוא עבודה בכוחות עצמו לא היה פונה לעזרה כזאת גם... והיא הפסיכולוגית מעולם לא כיבדה את הקשיים שלי ולא התייחסה. היא יותר מדי הייתה עסוקה להדגיש איך היא עבדה קשה ומיררה את נפשי עם העמדה הזאת... ואני כועסת!! הובלה ככ לא נכונה . לא אכפת לי היה להגיע לאותו מקום של לחתום נכות ולהעזר בזכויות לקבל קצבה וכ. אבל לא ככה!!! לא מתוך מחשבת שווא שמה שאני עושה יקדם אותי להיות פסיכולוגית כי אני מצייתת כאן ל'סמכות המבינה והיודעת' כביכול ואז להתפכח בצורה ככ מרה למציאות ולעובדה שפשוט הובילו אותי באופן שקרי ומטעה רק בשביל לשים אותי במקום שהמטפל חושב לנכון - שאשתלב תעסוקתית. מה דעתך על זה אוד?? אי אפשר היה להסביר לי דברים??? והעוסית בכלל ניסתה אז להתערב בטיפול ולמשוך אותי אליה. אמרה לי 'תפרדי ממנה כבר. היא בחיים לא תתן לך מה שאת רוצה. אף פעם. את תמצאי את עצמך יושבת אצלה 20 שנה..". וכן נאבקתי להפרד ממנה. ללמרות שהייתי קשורה אליה והבעיה שהדמות שלה מעולם לא עברה תיקון לטובה. ואחרי כל מה שקרה הפסקתי ללכת ושנאתי אותה ככ שלחתי לה הודעות סמס שאני שונאת. שתמות. שתמות. שהיא רצחה לי את כל התקוות.. שאני לא אתן לה לנצח ולשבור לי את הרוח. והיא בסוף שמה גבול והשאירה לי הודעה שאם לא אפסיק עם ההודעות היא תגיש תלונה עליי במשטרה.. אז הפסקתי ומאז הסתובבתי בין כל מיני מטפלים אחרים, פסיכותרפיסטים אבל לא פסיכולוגים, לתאר להם כמה הזדעזעתי מהטיפול ההוא. עד היום נרקיסיסטית קשה לי להודות בכך שאני חיה על חשבון קצבה של בטוח לאומי ואני לא איזה אקדמיסטית או קרייריסטית מצליחה. הזהות שלי מבחינה נרקיסיסטית פשוט התרסקה. עד היום קשה לי לומר בקול רם לאנשים 'אני מקבלת קצבה מביטוח לאומי'. אני מתביישת שזה מה שיש לי להגיד ולא משהו כמו 'למדתי משפטים/ יש לי עסק/ הייתי בטיולים בחול לבד/ אני ראש גדול/ אני מוכשרת מצליחה ומוצלחת ... להעביר את המסר הזה. לא . 'יש לי קצבה מ.. = אני עלובה. אני נחשלת. אני פאטתית כזאת. לא עשיתי מעצמי ועם עצמי שום דבר משמעותי בחיים. לא בניתי כלום. לא הגעתי לכלום. אני עלובה... ככה זה מרגיש לומר 'אני מקבלת קצבה'... לא שבא לי לעבוד במקום זה בעבודה מסריחה כלשהי בשכר מינימום במשרה מלאה... אבל הייתי רוצה להרגיש ערך וגאווה עצמית!!!! כמו הפסיכולוגית הזונה שאמרה 'עבדתי קשה להגיע להיכן שאני נמצאת כיום'. הבת זונה הזאת הייתה מסוגלת לעבוד קשה כי היא לא סבלה מקשיים תפקודיים כמו שלי. ועכשיו ישבתי שם מולה משלמת לה תעריפים שבמקום לעזור לי היא מבזה אותי? היא הייתה צריכה מראש להסביר לי על מצבי. להתייחס לחרדות. להתייחס לחלום הפסיכולוגיה עניינית תוך הסברה אמיתית מה מהות המקצוע ולכבד אותי לכל אורך הדרך!!! לכבד אותי!!!! לכבד אותי על אף הקשיים מהם סבלתי ועמם התמודדתי. להבין ולכבד!!! ואחכ לבחון איך אפשר לעזור. לא עי ידי הצבת עצמה כדמות להזדהות כביכול. מה הקשר בין חייה לחיים שלי?? גורלות התפתחותיים כה שונים. אז מה פתאום התיימרה להציב עצמה כדמות להזדהות עבורי?? כאילו עאלק. שהיא אומרת לי 'עבדתי קשה' ו 'קודם לעבוד'.. חתיכת צבועה הזאת. בכלל לא הסבירה כמו שצריך מה המקור לקשיי ומהו טיפול. זה כל מה שהיא הייתה צריכה לעשות. זה הכל. מה דעתך על העמדה שממנה פניתי לחתום ביטוח לאומי? האם לא היה מקום להחליט דבר כזה ממקום שיותר מבין משמעויות חברתיות ועל הדימוי בעצמי ולא לקלוט רק בדיעבד??? מה אתה הייתה עושה במקומה? (אני נשמעת כמו חיים הכט עכשיו...)

אני כן מעוניינת בדעתך האמיתית והכנה