מתה מבושה :((
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
... מרגישה שממש מתה.. מתה ..מתה מבושה .. :(((( מתביישת מסוריקטה, משירה , ומכולם פה.. ממש מרגיש קושי להקליד.. מרגיש נורא... קשה להקליד.. איזו בושה.. כמו לבקש צדקה.. נדבה... כאילו להגיד ,גם אני נולדתי ..אז... ???? וואוו איזו בושה... כן..כתוב בתעודת זהות שנולדתי ב 7 לנובמבר.. אז מה ? אפילו לא יודעת מה אני רוצה/צריכה.. כל כולה ,כתוב בתעודת זהות שנולדתי.. אז מה ?? וואוו.. כשראיתי את ההודעה והרעיון היפיפה שלך שירה !!! שמחתי בשביל סוריקטה.. אני מאוד מאוד מאוד אוהבת אותה.. ויחד עם זה הרגשתי שהלב נחתך לי לרסיסים .. כאילו ,הרגשתי שאני אויר... וקראתי את ההודעות עכשיו ו... וואוו.. שירה !!!! קראתי.. העץ שפתחת .. וואוו.. כמו הגשם בחוץ גם גשם מהעיניים שלי.. לא יודעת מה לומר שירה.... זה מביא בכי.. כל כך .. כל כך.. המילים שלך... לא יודעת.. משהו כל כך בדיוק. שירה... וואוו.. המילים שלך... וסוריקטה וסנדיי ואביב וכולכם.. לא יודעת מה רוצה לומר לכם.. אני בהצפה מוחלטת.. כל כך מבולבלת.. וואוו.. זה גם הרגישות והאיכפתיות והדיוק וגם שכאילו ביקשתי כזה ????? זה נקרא שביקשתי ??? אנימתה !!!! איזו בושה !!! מרגישה מתה מבושה :((
שיומולדת זה היום היחיד בשנה שבו אומרים לך תודה כאדם. לא כי עשית או נתת משהו רק כי אתה אתה , ועל כך מודים לך ומברכים אותך. לפני מה שאני רואה כאן, יש הרבה מה להודות לך במבי :-) יומולדת שמח. נ.ב- ובעניין הבושה? נקווה שכבר שכחת מזה :-)
אני גם יודעת למות מבושה עד עלפון או ניתוקים...למרות שלאחרונה זה קורה פחות ופחות אני יכולה להבין אותך נדמה לי...אני יודעת כמה זה קשה,שורף ומפרק...שולחת לך חיבוק אם מתאים לך ו...המון המון מזל טוב,המון בלונים צבעוניים ועוגת שוקולד עם סוכריות צבעוניות וקרם...סליחה שהכל ווירטואלי אבל מכל הלב.ועכשיו שיר:"היום יום הולדת!..."נו המשך את יודעת...המון שנים של בריאות,כוח,פרנסה ושמחת חיים !..מגיע לך ((-:
במבי יקרה, מבטיחה לך שהעץ נפתח רק ממקום של לתת לך מקום ובכלל לא כנדבה... אפילו התלבטתי כי לא רציתי שתהיה לך תחושה לא טובה שהעץ נפתח אחרי שכתבת את ההודעה לסוריקטה, שם, דרך אגב, ראיתי לראשונה שגם לך יש יומולדת. מאחלת לך שהשבת תהיה לך מיוחדת, השביעי, ביום השביעי, עם טיול נחמד אולי בגשם המטהר וחיבוק ענק גם שלך לעצמך. את אהובה! שלך, שירה
הי במבי, קצת בושה זה בסדר, אבל דווקא הרגע הזה שרואים אותנו יש בו משהו ממלא חיים, לא? (וזה בסדר גם להתבייש קצת...) אודי
הי במבי אחותי, יכול להיות שרצית רק והכי. בלעדי שלך, ושיעופו כולם לעננים ולך יהיה כל המקום כולו. ונדמה לי שבכולנו יש משאלה כזו. ואולי במי שחסר לו כל-כך היא תופסת גודל כמעט אינסופי שכזה. אכן הייתי בדילמה האם לפתוח עץ עבורך. שיערתי, וכך גם קרה, ששירה המקסימה בחרה לעשות זאת עוד לפני ששבתי לכאן. אני מניחה שהיה מרגיש התאמה חזקה יותר אלמלא היית אומרת מפורשות. כמעין העברת מחשבה ללא מילים. התמזגותי כזה. אני בכ"א זכרתי את התאריך שלך. לגמרי. מזכירה לך את משאלת האמא המחבקת. שלך, סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
