יום עצוב עצוב עצוב

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

05/11/2015 | 20:46 | מאת: סוריקטה

הי אודי היקר מאד, הי בנות יקרות מאד, לא'דעת, מן עצוב. כאן המקום היחיד שחגג איתי. כל-כך תודה לכם אנשים טובים. סיפרתי למטפל - ונראה לי שהוא שמח על כך שמצאתי לי את המקום הזה השבוע. הוא אמר שיעזור לי למצוא עבודה חדשה, נתן לי רעיונות למחשבה, כיוונים. שיהיה סופ"ש רגוע, ומלא אהבה, שלכם, סוריקטה

05/11/2015 | 22:33 | מאת: סיגלללל

הי סוריקטה אני צלמת , ובארגון שאני פעילה הטילו עלי משימה (או יותר נכון - זכות) - לשלוח ברכה ליומולדת... אז אני שולחת לכל אחד ברכה וגם תמונה. אני שולחת גם לך, למרות שאי אפשר באמת. מקווה שהגיעה :-)

08/11/2015 | 06:28 | מאת: סוריקטה

סיגל יקרה, בוקר אור, שבוע טוב, כמה טוב לשמוע שאת צלמת. אני כל כך אוהבת תמונות, ובעיקר מקצועיות. הגיעה באהבה רבה :-) המוני תודות שהיית איתי וחלקת מיצירתך ומילותייך גם (מעריכה עד למאד). שלך, סוריקטה

05/11/2015 | 22:36 | מאת: אביב 11

בלי מילים יושבת איתך ...אם את רוצה את עכולה להניח את הראש על כתף שלי עם תרשי לי אחבק ...בכל מקרה רק חהגיד שאני איתך

08/11/2015 | 06:29 | מאת: סוריקטה

אביב מתוקה ויקרה, אכן יש לי משאלה שאוכל להפיל ראש על מישהו ואז אולי להצליח סוף סוף גם לבכות. תודה, יקירתי, שיבואו ימים קלים לכולנו, שלך, סוריקטה

05/11/2015 | 22:56 | מאת: -חנה

את יקרה וחשובה. ומשמח לשמוע על המטפל היקר שלך.

08/11/2015 | 06:35 | מאת: סוריקטה

חנה חביבה ויקרה מאד, המטפל שלי הוא גם חבר. הוא באמת רוצה לעזור, גם לו יש משאלה לתת מילה למישהו, לספר אודותיי. הוא קצת גרוע בלהיות סנטימנטלי, ואף אחרים מתלוננים עליו, כך העיד, אבל הוא באמת אחד האנשים החשובים בחיי. שבוע טוב, והלוואי שיהיה לך קל בהתנסות החדשה, את ממש אמיצה בעיניי, שתדעי. חיבוק גדול מאד בחזרה, שלך, סוריקטה

05/11/2015 | 23:15 | מאת: מימה

שמחה שמצאת לך פינה שאפשר כן להרגיש שיש מי שמשתתף איתך בציון יום ההולדת. בהצלחה עם חיפוש העבודה . גם לי היה מן יום עצוב כזה . הברזים בעיניים דלפו לי כל היום .. יקרה גם את. תרגישי טוב .

08/11/2015 | 06:43 | מאת: סוריקטה

הי מימה יקרה, האמת שכמה אנשים התקשרו, ואפילו דיברו נחמד, אך לא היו מפגשים פנים מול פנים. או מתנות, או ברכות כתובות. עם זאת, כמה מהאנשים שאני בקשר קרוב איתם, עברו על היום ללא אזכור. ובעיקר, מה שתמיד משאיר אותי בהלם כל פעם מחדש, למרות שזה חוזר וקורה - זה שעבור אמא שלי התאריך לא קיים. אני רואה אותה פעם בשנה, ביומולדת שלה, והמפגש נראה קטן וחביב אפילו. יום ההולדת שלה חל כמה ימים לפניי, ואחרי המפגש הזה – שקט. שקט מוחלט. לעולם אינה שואלת איך אני חיה ומה עושה. אם חסר לי משהו. אני יודעת שזה כך, ועדיין, משהו נצבט בפנים. מאד. שבוע טוב, מקווה לעבור אותו למרות שמתחיל בעצבות גדולה, שרוצה להתפרץ, אולי, אבל לא מצליחה לבכות. עדיין לא. שלך, סוריקטה

הי סוריקטה, עצוב שרק כאן, משמח שכאן. טוב שאת. שיהיה סופ"ש כמו שאיחלת... אודי

08/11/2015 | 06:48 | מאת: סוריקטה

אודי יקר, כתבת ששירים עבורך הם קפסולות של רגש. ניסוח מדהים בעיניי. ובכן, אצרף, אמנם לא שיר עם מילים, אלא מוזיקה טהורה. אחד הקטעים העצובים שנכתבו: samuel barber adagio for strings https://www.youtube.com/watch?v=KylMqxLzNGo שיהיה כוח לעבור את השבוע, שלך, סוריקטה

06/11/2015 | 02:12 | מאת: -חנה

את הגבת לי ולא עלה, אבל ראיתי דרך המייל. אז תודה יקרה, את מקסימה. תודה על החיזוק והאמונה. זה מה שכתבת: חנה אהובה, מחבר: סוריקטה טלפון: תאריך: 4/11/2015 שעה: 20:26 הי חנה אהובה, חיבוק ונשיקה גם לך, מקווה שתסתגלי לחדש. ממה שאני מכירה כאן, את יודעת להצליח בזה, יודעת, למרות הקולות שקוראים לבטל את הניסיון. מן הלב, שלך, סוריקטה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית