'אפשר לפרש את זה גם אחרת'

אודי שהתקוממתי ונפגעתי מהערת 'העבדתי קשה' שלה אתה ציינת שאפשר לפרש את זה גם אחרת... לא כהתנשאות וכ.. אודי זה משנה בכלל מבחינת טיפול ? הרי המטופל בה מתוך סובייקטיביות נתונה שמבוססת על ניסיון חייו ומגיב כפי שמגיב. זה לא רלוונטי שאולי מישהו אחר היה מפרש אחרת. אתה כאן מול מטופל ספציפי שקיבל את זה ככה. עכשיו השאלה מה אתה כמטפל עושה עם זה? האם תפתח את נושא הרגישות שהתגלתה פה לבחינה ודיון? לדעתי מן הראוי היה לעשות זאת אתה יודע מה היא עשתה? היא משכה בכתפיים חייכה בקלות דעת והפטירה 'נו, אין שום דבר שהייתי אומרת שהיית מקבלת' זה לא נכון וזאת אמירה נוראית בעיני. אחכ היא גם חזרה על אותה גישה של 'עבדתי קשה' בהזדמנויות אחרות. זה הרגיש כאילו היא עושה לי דווקא או משהו אבל בעיקר פשוט הרגיש כמו אטימות נוראית לחוויה שלי בעצם ישבתי שם וספגתי ביזוי נרקיסיסטי עד אשר התגלגלתי לעו"ס שהתייחסה אחרת ועם שדר של הבנה לקשיים תפקודים והכרה בממשותם אודי אני שואלת אותך ברצינות - רגישות שכזאת לא אמורה להיות גם חלק מארגז כלים של פסיכולוג?? מה רק עוסים יודעים להעניק אותה? בבקשה תאיר את עיני.

אתם אנשי מקצוע ופוגשים אנשים מתקשים מדי יום ביומו... למה שלא יהיה דבר של מה בכך להתייחס ברגישות ואמפתיה לקשייהם בלי לרמוס נרקיסיסטית??? לא ברור לי. זה לא אומר שבהכרח מוותרים ומרימים ידיים אבל כן הכרה בעובדת קיומם של הקשיים. שאם "לעבוד קשה' או לא זה לא תמעד עניין של בחירה כי יש אנשים עם משאבים אנרגטיים מדולדלים יותר... או קושי רב יותר להרים עצמם לפעולה ולהתמיד. זה לא עניין של בחירה. זאת פשוט עובדה. אז להכיר בקושי מצד אחד, ועדיין לא לוותר לו מצד שני. מה שהפסיכולוגית עשתה היה הכי לא נכון. לא הכירה בקושי היחסי שלי, לא נתנה עידוד וכלים כיצד לא לוותר למרות קיומו ובמקום זה הדגישה את החוזקות של עצמה בצורה מנותקת ומנתקת. זה לא אמור להיות עניין מיוחד שאיש מקצוע יהיה מסוגל להביע הבנה ורגישות לקושי!! גם אם המקצוע שלו נועד להעצים ולשנות דפוסים לאנשים. אנושיות בסיסית חייבת להיות שם!!!