חששות

אודי, אני מעלה את הודעתי לעץ חדש למקרה שתשאר שם חבויה ולא תענה... אם כבר העזתי לכתוב זה מפני שרציתי את תגובתך: אני לא מצליחה להבין את התשובות שלך... אני מרגישה שהן כל כך קרות ולא משנה מה אומר או כמה חזק אצעק... אני יודעת שתכעס אבל חייבת לשתף אותך בחוויה שלי כאן אודי למה אתה לא אוהב שאני כאן?

אודי, אתה יכול להסביר איפה אתה מרגיש את התובענות חסרת הגבולות שלי? אני מנסה עוד קצת.להבין... תודה שירה

הי שירה, יודעת, דווקא התגובה ההיא שנראתה בעינייך קרה כל-כך (ואני יכולה להבין לגמרי איך ניתן לתפוס מילים כקרות ומרוחקות), נחוותה בעיניי מופלאה, רבת עומק עד למאד והבנה. וכל-כך יפה הייתה בעיניי, וכל כך הסכמתי איתה. האנליזה שעברתי לימדה אותי לדבר עברית. לא רק להכיר מילים במילון, אלא ממש להבין משמעויות עד לשד העצמות. אודי כותב לעתים קרובות באופן מתומצת, כך אני רואה את פני הדברים (וגם תוהה כיצד הוא מספיק גם את זה...). מילים ספורות, לפעמים, מאידך, כל מילה – מ-י-ל-ה. מאחורי כל מילה עולם ומלואו. גם בזה ניתן לראות קסם. באיזה מקום, נראה לי לרגע, שאולי ככה הגברים נוטים יותר לקצר באופן חד במתן תשובות של הרגע, ונשים נוטות יותר להרחיב ולעגל. גם במדיה הזאת, יש המון מקום לפרשנויות, ואולי במיוחד כאשר אין ממש מפגש במציאות. מוכרת לי משאלת ההתמזגות ללא גבולות, יש בה גם סכנה... בוקר, סוריקטה