סתם..
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
סוריקטה, דייקת מאוד בתחושותיי.. חלום, וואו..זה קורה איתי ממש עכשיו כשהציעה שנפגש אחת לחודש בגלל שקשה שם..המקום הסברתי הומה אדם מבחוץ, תקראי את ההודעה שכתבתי הייתי ותביני... אגיע אליה השבוע (יש עוד כמה ימים כידוע לכם) אז יש זמן לחשוב אבל אגיע כי לא מוותרת אבל נראה שלא אוכל לשתף שם, אודי, ביקשתי שתשים לב שאני לא כותבת לה הרבה ומציפה אותה ואז שם במילא קשה לשתף אז שם לא אשתף ובהודעות כן אשתף.........אוף.. בגלל שאני מודעת לזה אז לא משתפת אותה בהודעות ובכלל מרגישה כל כך בלי כיוון....ומרגישה שנשארת בלי כלום, סתם אבוא לשם, סתם אסתכל עליה אגיד שהכל בסדר וזהו......וככה יהיו הפגישות מעתה, אז טפשי להמשיך כך, לא כן? יש שם חלון גדול ענקי מאחור, ורואים תריסים של בניין ליד, לפחות שתסתיר עם וילון...ובכלל הולכים במסדרון היא בסופו, מלא חדרים ועכשיו גם אמרה שיהיה שילוט, כאילו שאני לא יודעת למי אני הולכת:( קשה לי נורא!!!!!!!!!!! כל כך שונה מבית מקסים במקום שקט שיש בו מטבח, מעין סלון קטן וחדר אחורי :( מבין את ההבדל העצום?????????????????????? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף יש לי הרגשה שמעולם לא אשתף שם כמה שאנסה :( אז נשארת לנסות כי ההגיון אומר "אל תברחי" נכון??????? אבל אין טעם, כי אי אפשר שם :( אז סתם כזה נשארתי בלעדיה אבל אצלה.....לבד :( כי גם בהודעות נמנעת לשתף.......מה עושים???????????
הי מיכל, למקום מתרגלים. את מגיבה לשינוי, אבל תזכרי שיש גם המשכיות שאפשר להישען עליה. אודי